"בכל המקרים שהאחות תקבע מחלת עור ושערות... אנו נמצאים בהכרח לספר את השערות בלי להתחשב בכל הנימוקים הדתיים, זאת ...

"בכל המקרים שהאחות תקבע מחלת עור ושערות... אנו נמצאים בהכרח לספר את השערות בלי להתחשב בכל הנימוקים הדתיים, זאת אומרת שהתספורת תכלל גם את הפאות..." - אוסף נדיר של מסמכים המתעדים את ההתנקלות הדתית כלפי העולים הדתיים במחנות העולים

לאחר שהוגשו תלונות רבות מצד גורמים דתיים על הפלייה דתית כלפי העולים שומרי המצוות במחנות העולים בשנת 1949 ובראשית שנות ה־50, הוקמה ועדת שרים שתפקידה היה לבדוק את 'עניני החנוך במחנות העולים', לאחר בדיקה חזרה הועדה עם דו"ח מפורט המתאר את המצב העגום של העולים הדתיים במחנות העולים, ואת הניסיונות לחלן אותם, וכן את הצמצום המכוון של משאבי החינוך לקבוצות הדתיות. לפנינו דפים מודפסים בסטנסיל בהם השגות על הדו"ח שהגישה, ומסמכים נילווים העוסקים במסקנות הועדה. מהדפים שלפנינו עולים הממצאים החמורים באשר להתנקלות הקשה, ולניסיונות העברה על הדת שחוו העולים הדתיים במחנות העולים. אוסף דפים מודפסים בסטנסיל, ישראל, 1949-1951.

במסמך תגובה לתוצאות מסקנות הועדה נכתב: "הועדה מכירה, כי היו מקרים של גזיזת פיאות מסבות הגיניות... הלקחה הועדה בחשבון את האפשרות של תופעות התאשכנזות אצל נערי התימנים, את האפשרות של סיגול כמה מעולי תימן החדשים לדרכי הארץ, ע"י קרוביהם שהתאשכנזו מאז, שעה שבקרו בביתם, את האפשרות של מעשי זדון על ידי אלמנטים שחדרו למחנות מבחוץ!... עכ"פ המחלקה לא הוציאה חוזר "כיצד מקצצים פאותיהם של ילדי ישראל...". כן נכתב אודות סרטי קולנוע שהובאו למחנה: "אשר להאשמה בדבר הבאת סרטי קולנוע למחנה שפגעו במוסר ובצניעות של יושביו, עובדה היא, שהמחלקה הביאה למחנות סרטי הקרן הקיימת וקרן היסוד בלבד. סרטי קולנוע רגילים הוצגו במחנה ע"י מדור "תרבות לעולה" של הסתדרות העובדים הכללית". כמו"כ מופיעים תיאורים קשים על: ילדים דתיים מראש העין אשר הופלו, דוקא אלו שלומדים תורה לא מקבלים בגדים ונעלים, על "הפרעות בלימוד תורה", על "סנקציות נגד מורים דתייים", עדות על עישון בשבת במחנה בעתלית, "הפרעות בשעת התפילה", על הפלייה בקבלת מורים דתיים למחנות העולים, עדויות על קיפוח בתלמוד תורה שבפרדס חנה מחנה ג', עדות מחרידה שהעידה הגב' לנדאו מורה תורנית במחנה העולים 'באר יעקב' בה היא מספרת כיצד נתן ממוני נכנס לכיתת הבנות הדתיות בה לימדה, והודיע בעל כרחה באמצע השיעור על ערב ריקודי עם שעתיד היה להתקיים במרכז הנוער. מופיע מסמך מטעם 'חבר המורים בעין שמר' בו הם מכחישים שנעשתה גזיזת פאות במחנות, ומכחישים כי אורגנו ריקודי פריצות של נוער במחנה, וכן מכחישים את רוב ההאשמות שהעלתה הועדה האמורה. בנוסף, מופיעות רשימות עם שמותיהם של מדריכי הנוער במחנות העולים, תכניות של פעילות תרבותית במחנות, דפים ובהם הנחיות שונות מטעם משרד החינוך והתרבות, ועוד.

בין היתר מופיע מסמך מיום 9 בדצמבר 1949 אותו כתב ד"ר קליין ממרפאת מחנה העולים עין שמר א' ממנו ניתן ללמוד על התופעה העגומה של גזיזת פאות במסווה רפואי. במסמך נכתב: "בכל המקרים שהאחות תקבע מחלת עור ושערות מדבקות, אנו נמצאים בהכרח לספר את השערות בלי להתחשב בכל הנימוקים הדתיים, זאת אומרת שהתספורת תכלל גם את הפאות - אחרת לא יכולים להתגבר על ההדבקה", ועוד.

כ- 70 דף בסה"כ. מספר דפים מופיעים בשני עותקים. מצב כללי טוב.