"היטלר וישראל מלחמת הגזעים" - קריאתו המוקדמת של שגריר צרפת מפני סכנת גרמניה הנאצית. צרפת, 1934

"היטלר וישראל מלחמת הגזעים" - קריאתו המוקדמת של שגריר צרפת מפני סכנת גרמניה הנאצית. צרפת, 1934

LES GRANDES CONFERENCES DES AMBASSADEURS. HENRY BERENGER... HITLER ET ISRAEL LA GUERRE DES RACES. תמליל נאומו ההיסטורי של הנרי ברנגר שגריר צרפת, נשיא ועדת החוץ של הסנאט בנציגות ה S.D.N בכנס השגרירים הגדול, אשר נשא בפריז ב 18 בנובמבר 1933, בנושא: "היטלר וישראל מלחמת הגזעים". הנאום, בו הזהיר באופן החד ביותר מפני הסכנה הצפויה בשל עובדת עלייתו של היטלר לשלטון, וקרא לזרמים המתונים בצרפת שלא לשתף פעולה עם גרמניה הנאצית בשום צורה. הוצאת Editions des Ambassadeurs I Avenue Gabriel, פריז, 1934, צרפתית. מהדורה יחידה.

בתחילת דבריו מפרט ברנגר את העובדות הקשות אשר רבים לא ידעו, או התעלמו מהן, באשר לטרור ההיטלרי מאז עלותו של היטלר לשלטון בתחילת אותה שנה. הוא מספר על 80,000 פליטים שברחו מגרמניה באותה שנה, מתוכם יותר מ 35,000 יהודים שהיגרו לצרפת וקיבלו בה מקלט בטוח. הוא מביע חרטה על כך שצרפת לא עשתה מספיק כדי לעצור את היטלר בתחילת דרכו, בשעה שהיטלר התבטא קשות בפומבי נגד היהודים, וקובל על כך שצרפת לא לקחה ברצינות את האפשרות שהיטלר יצליח לתפוס את השלטון. הוא סוקר בקצרה את תחילת דרכו של היטלר כאדם ממוצע ופחות מזה אשר עסק באמנות ואפילו לא הצליח להתקבל כאומן בגלריה לאומנות, ולאחר מכן באין ברירה עסק בציור בתים. וכיצד מלחמת העולם הראשונה בה גוייס הפכה אותו לדובר "ההמון המתוסכל". ברגנר מבקר את הפוליטיקאים הצרפתים אשר ניסו באותם ימים לנהל עם היטלר משא ומתן מדיני, וכותב שאין להאמין לדבריו כאילו הוא מעוניין בבריתות שלום באזור.

ברנגר מנתח באופן מעמיק את שורשי האנטישמיות הגרמנית באמצעות ציטוט דברים שנכתבו ונאמרו נגד היהודים בכתביהם של גדולי ההוגים הגרמנים. כך למשל הוא מצטט את גתה שכתב לאחר המהפכה הצרפתית כי גם אם יזכו היהודים לשיוויון זכויות אין לאשר נישואין של יהודים עם גרמנים, הפילוסוף הגרמני הנודע עמנואל קאנט אשר כינה את היהודים "אומה של סוחרים וגנבים", הפילוסוף פיכטה שכתב: "היהדות היא 'המדינה' הלא קיימת אשר מאיימת על כל מדינות אירופה", הפילוסוף הגל אשר הציב את היהודים בתחתית סולם הגזעים, ושופנהאואר אשר כתב: "אין להעניק זכויות אזרח ליהודים שאין להם אזרחות בשום מקום". ומצטט גם קטעים אנטישמים מספריו של וולטר.

באמצעות ציטוטים אלה מנתח ברגנר את העובדה אשר באותם ימים הפתיעה את האנושות כולה - כיצד הגיע אדולף היטלר מאדם ממוצע עם שבעה מקורבים-תומכים בלבד, לעשרה מיליון תומכים תוך זמן קצר של 18 חודשים בלבד. ממשלת היטלר פשוט הפכה לחוק מציאותי את האידאולוגיה האנטישמיות אשר היתה טבועה עמוק בכתביהם של גדולי ההוגים הגרמנים. הביטול המוחלט של חוזה ורסאי, והפתרון ל'שאלה היהודית' בדמות הסעיף: "רק בעלי דם גרמני" רשאים להיות אזרחים, הוא השתקפות של אידאולוגיה רבת שנים בגרמניה. היטלר עם כישוריו הממוצעים לעולם לא יכול היה להביא את העם הגרמני להסכים ולהביע תמיכה בסעיפים הללו לולא היה העם הגרמני מוכשר לשנאת היהודים עתיקת היומין.

לאחר מכן הוא מתאר את מצבה הנורא של יהדות גרמניה באותם הימים - לאחר נאומו של גבלס בו הוא קרא: "עלינו להרוג את היהודים כמו פרעושים", מה שנעשה בפועל - רופאים יהודים מואשמים בהתעללות בלקוחות נוצרים, ילדים יהודים בבתי ספר מעורבים עוברים מעשי בריונות מדי יום משום שאינם יכולים להוכיח שהם ארים, עובדי מדינה יהודים מפוטרים ממשרותיהם, מדי יום מתקבלות האשמות שוא נגד יהודים תמימים כאילו התעללו בנשים נוצריות, הבאתם לדין, וגזר דין חפוז בדמות ענישה או גירוש, בברסלאו יהודים נתפסים ברחובות, מואשמים באשמת שוא של גניבה, העלמה, שיתוף פעולה, וכדו', ונורים במקום למוות, מוקמים מחנות ריכוז ל'מתנגדי המשטר' במטרה להכשירם לגירוש יהודים בהם נמצאים כבר 75,000 בני אדם, בתי מסחר שאינם ארים נכנסים ל'רשימה השחורה', צווי סגירה לחנויות יהודיות ניתנים מדי יום, ועוד. וקורא שוב ושוב לצרפת הליברלית לזהות את החומרא שבדברים, ולא להסס לצאת מידית למחאה ולא לשתף פעולה עם גרמניה בשום צורה.

מעניין לציין כי בין הדברים, ברנגר כותב שבאחת ההזדמנויות היתה לו שיחה ארוכה עם שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס בז'נבה, שם שאל אותו מה עוללו היהודים לגרמניה שהוא כל כך שונא אותם. גבלס השיב לו כי היחס המספרי בין היהודים התופסים עמדות מפתח בגרמניה לא זהה כלל לשיעורים היחסי באוכלוסייה. וכששאל אותו לגבי מיעוטים אחרים בגרמניה אשר תופסים עמדות נכבדות, מדוע כלפיהם לא מופנית שנאה כה אלימה, השיב לו גבלס: "המיעוטים הללו הם כולם ארים בצורה כזאת או אחרת, אך היהודים אינם ארים...", וכששאל אותו כיצד מזהים את ההבדל בין "ארי" ל"לא ארי", גבלס לא הגיב. (לשמע הדברים הקהל הנוכח בועידה הגיב בצחוק פורץ). מכאן עובר ברנגר להסביר את השקר ההיסטורי שבתורת הגזע, כי האומה הגרמנית היא למעשה תוצר של בליל של גזעים שהתיישבו באזור בעת העתיקה, ומאידך את תרומתו הגדולה והאמיתית של עם ישראל באירופה כולה בכל ארץ ומדינה בה התיישבו. בסוף דבריו הוא קורא לצרפת לממש את העקרונות אשר נחקקו במהפכה הצרפתית של שוויון ואחווה, ולהתנגד בכל הכח להיטלר ולאנשיו, ללא שום ניסיון של משא ומתן.

התמלול הינו חי לגמרי ובקטעים בהם מחה הקהל כפיים לאור דבריו של ברנגר מופיע תיאור "מחיאות כפיים", "מחיאות כפיים סוערות" וכדו'.

מהדורה יחידה ונדירה של נאום היסטורי בצומת זמן גורלי, בקטלוג הספריות העולמי WorldCat מופיעים ארבעה עותקים בלבד.

הנרי ברנגר [1867-1952] סופר ופוליטיקאי צרפתי, סנטור רב השפעה בשנים 1912 עד 1945, שישב בוועדות לענייני כספים וחוץ. היה שגריר צרפת בארצות הברית מ-1926 עד 1927. ברנגר ייצג את צרפת כנציג הראשי בוועידת אוויאן ביולי 1938, אשר מטרתה היתה לפתור את בעיית הפליטים היהודים מגרמניה. לאחר הסכם מינכן הוא נועד עם ז'ורז' בונט, שר החוץ, בתקווה להשיג פתרון לבעיה היהודית בניסיון להדיח את היטלר מהשלטון, ניסיון שלא צלח. ביוני 1940 נמנע בהצבעה על האצלת הסמכויות למרשל פיליפ פטן. בסוף ימיו זכה בתואר 'קצין לגיון הכבוד'.

31 עמ'. 23 ס"מ. שדרה מחוזקת בנייר דבק. מצב טוב.