גילוי דעת - התנגדות הרבנים הרפורמים בארצות הברית להצהרת בלפור – שיקאגו, 1918

גילוי דעת - התנגדות הרבנים הרפורמים בארצות הברית להצהרת בלפור – שיקאגו, 1918

RESOLUTION adopted by the Central Conference of American Rabbis at chicago ill, july 4th, 1918, Anent the BALFOUR DECLARATION. החלטת הועידה המרכזית לרבנים באמריקה... כתגובה להצהרת בלפור, שיקאגו, 4 ביולי 1918.

דף מודפס ובו תגובתו הרשמית של איגוד הרבנים הרפורמים בארה"ב להצהרת בלפור, המתנגדים באופן עקרוני לרוח ההכרזה. פורסם כשבעה חודשים לאחר מועד החתימה על הצהרת בלפור. הרבנים מוקירים תודה על הרצון הטוב העולה מן ההצהרה, אך מביעים הסתייגות מהסעיף הקובע כי ארץ ישראל היא ארץ הלאום של העם היהודי. ליהודים כמו לכל שאר הדתות הזכות לחיות בשוויון בכל מדינה בעולם, ואין ליחס להם זיקה לחבל ארץ אחד יותר מלחבל ארץ אחר. וכותבים במפורש: "אנו מתנגדים לרעיון שפלשתינה צריכה להיחשב כארץ הולדתם של היהודים", ומוסיפים כי היהודים באמריקה הם חלק מהאומה האמריקאית, וכי "האידאל של היהודי אינו הקמת מדינה יהודית", וכי יעודו של העם היהודי הוא "להעיד על אלקים" בכל חלקי העולם.

ההצהרה חתומה בדפוס על ידי אדוארד נ. קאליש היושב ראש ו-18 רבנים נוספים, והיא אף נשלחה לקבינט הבריטי.

הועידה המרכזית של הרבנים האמריקאים (The CCAR) נוסדה בשנת 1889, והינו ארגון הרבנים הרפורמים הגדול והותיק בארה"ב. העמדה המוצגת במסמך שלפנינו אפיינה את עמדת התנועה הרפורמית בתקופתה ה"קלאסית" [1870-1918], אשר נקטה בתפיסת השליחות האוניברסלית, ולאור זאת התנגדה לתנועה הציונית. בשנים שבין שתי מלחמות העולם השתנתה עמדתה של התנועה הרפורמית כלפי הציונות. השינוי נבע מהתפתחויות רחבות בתוך התנועה הרפורמית ומחוצה לה, והיה קשור בראש ובראשונה בבדק בית כללי שערך דור חדש של מנהיגים רפורמיים בתנועה ובמטרותיה. בארצות הברית בכללה נעשתה האידיאולוגיה הציונית מקובלת יותר, בעיקר בזכות הגותו של שופט בית המשפט העליון לואיס ברנדייס, בן בית בחוגים הרפורמים, אשר הציג את הציונות כחלק מעמדה יהודית גאה במסגרת פטריוטיזם יהודי אמריקני. ובעיקר לאור העובדה כי התנועה לא יכולה היתה להתנגד לחזון המדינה היהודית שעם השנים הפך יותר ויותר למציאות הקרובה לעין, עד שנתממשה לעובדה קיימת.

[1] דף (מודפס בצד אחד), 21.5 ס"מ. מצב טוב.