עדות של אסיר מחנה דכאו לשעבר שנכתבה כ 60 שנה לאחר המלחמה - עותק עם הקדשת המחבר

עדות של אסיר מחנה דכאו לשעבר שנכתבה כ 60 שנה לאחר המלחמה - עותק עם הקדשת המחבר

STUCK 72889 COBAYE HUMAIN A DACHAU - שפן ניסיונות אנושי מספר 72889 מאת Clement Quentin - עדות חשובה של אסיר מחנה דכאו לשעבר קלמנט קוונטין שנכתבה בעידוד משפחתו וחבריו כ 60 שנה לאחר המלחמה, בה הוא מגולל את סיפורו המופלא. הוצאה פרטית של המחבר - עותק עם הקדשת המחבר  - צרפת, 2004. צרפתית. 

פרסום חשוב בהוצאה פרטית של ניצול מחנה דכאו קלמנט קוונטין. קוונטין יליד 1920 בקומונה הצרפתית Fuilet. בהגיעו  לגיל גיוס כבר פרצה מלחמת העולם השנייה, אך אביו לא הסכים לחתום עבורו ולאשר לו להתגייס לצבא, והוא בחר להצטרף לארגון המחתרת הצרפתי "הצפון לשחרור" [Liberation Nord] שפעל בכל רחבי צרפת בראשות כריסטיאן פינאו וכלל 992 סוכנים בכל רחבי צרפת. בשנת 1942 הוא החל את פעילותו בארגון בהורדה של שלטים גרמנים ובהטייתם לכיוון ההפוך, כדי להקשות את ההתמצאות בדרכים של החיילים הגרמנים, ובהמשך התקדם לתפקיד בכיר של גיוס סוכנים סמויים אשר ספקו למחתרת מידע על הצבא הגרמני, והיה אחראי על איסוף מידע עבור בעלות הברית. הוא התחזה לנאצי וקשר קשרים עם פעילים נאצים שונים. בשלב מסוים נתפס על ידי הגסטאפו ונלקח לחקירה בה עבר עינויים קשים בניסיון להוציא ממנו מידע על חברי מחתרת נוספים, ואף חתם על מסמך הקובע את גזר דינו למוות. למרות העינויים הקשים שעבר לא מסר ולו שם אחד אמיתי. לאחר שהועבר מכלא אחד למשנהו, לבסוף הנאצים הובילו אותו למחנה דכאו ברכבת ביחד עם קבוצה של אסירים. היה זה בחודש יוני 1943. החלק השני של הספר עוסק כולו בחודשים בהם שהה בדכאו ובמאבקו האישי להישרדות. קלמנט מתאר לפרטי פרטים את המבנה של מחנה דכאו. ומסביר כיצד מכונת העינויים הנאצית עבדה במטרה להביא את האסירים למצב של השפלת הרוח האנושית עד לשפל הנמוך ביותר. קלמנט מאריך לתאר את המאבק להישרדות שלו עצמו ושל חבריו האסירים למרות הרעב המתמיד, סדר היום המפרך, המכות והעינויים, מניעת שעות השינה, עבודות הכפייה הקשות בקור המקפיא, וחבריו שמצאו את מותם, ועוד. בין היתר הוא מגלה כי היו לאסירים הרבה תכניות בריחה מהמחנה, וביניהן תכניות ממש מוצלחות וקלות לביצוע, בפרט תכניות בריחה של אסירים שיצאו משער המחנה מידי יום לעבודה, ויכלו לברוח בדרכים שונות, אך הסיבה שלמעשה לא ברחו היתה משום שהם לא היו דוברי גרמנית - האסירים ידעו שבכל מקום אליו יגיעו מיד יזהו אותם בשל כך, ויסגירו אותם לגסטפו והם יענשו במוות מידי.

בסוף הספר מתאר קלמנט את שחרור המחנה בידי בעלות הברית, וכיצד לאסירים לא היה הכח המינמלי לקום ממקומם ולצאת החוצה. קלמנט שוחרר ב 2 בינואר 1945, באותו יום הוא שקל 37 קילוגרם. הוא טופל בבית חולים של הצבא האדום, ועבר כמה ניתוחים להשבת הקיבה שלו לבריאות, כתוצאה ממה שעבר בדכאו הוא ניזוק גם בעיניו. לאחר המלחמה שב לצרפת, ועסק במשך השנים בהנחלת זיכרון השואה באינספור מוסדות לימוד כשבכל מקום אליו הגיע סיפר את סיפורו. בשנת 1991 קיבל את אות ליגיון הכבוד. קלמנט כותב שאלמלא משפחתו וחבריו אשר האיצו בו לכתוב את זכרונותיו מזמן המלחמה, הוא לא היה עושה זאת. וכי גם ששים שנה אחרי המלחמה עדין כשהוא יוצא לרחוב הוא לא מפסיק להסתכל לכל הצדדים, לראות שאין מישהו שאורב לו ומנסה לפגוע בו - הרגל שנשאר אצלו גם ששים שנה לאחר המלחמה! כמו"כ הוא כותב שהוא לא מסוגל כלל לצפות בסצינות אלימות בסרטים, למרות שהוא יודע שהסצינה מבויימת.

בסוף הספר מציין קלמנט שמות של חבריו אסירים לשעבר בדכאו, מקומות מגוריהם לאחר המלחמה ושנות פטירתם. כמו"כ מופיעים תצלומים שלו ושל חבריו מזמן המלחמה, וכן תצלומים של גופות הנספים בדכאו, מראות מיום שחרור המחנה, מסמכים חשובים, ועוד. 

נדיר. הודפס בהוצאה פרטית במספר עותקים מוגבל. כאמור, עותק עם הקדשת המחבר.

171 עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב מאד.