We are glad to announce our Third auction of Numismatic items. Most of the items offered here are coming from a private collection and never been on the market before.
The auction comes in two parts:
The first: includes coins, Bank notes , Medals, tokens and other paper means of payments mainly from Palestine and Israel.
The second: " The Jerusalem collection" (part 1) that includes Palestine Currency Board Notes, WWII camp notes, a group of Israeli error notes, a rare group of Israeli Jewish tokens and gold Coins collection (There is no Buyer Commission on Gold Item) . "The Jerusalem collection" is one of the best collections in the world related to Palestine and Israel numismatic items, some of the items never offered before and represent the highest quality offered on the market today. The owner carefully chose the best quality items for his collection. We are proud for the part we took in building his collection and for the opportunity to sell it.
Eretz auctions guarantee a precise identification, dating, description of condition and rarity of the items we offer.
We allow up to 12 installments for Payment in this auction under certain condition and by prior agreement. Please contact for term in advance
The estimates represents the fair market value of the items offered. There is no reserve price and all bids are real.
Items can be examined in person by prior arrangement.
|
LOT 327:
Czech Theresienstadt Camp six Notes of 1 Korna 1943 Cambell 4111. different Prefix in Mix Grades
more...
|
|
|
Sold for: $70
Start price:
$
70
Estimated price :
$102 - $140
Buyer's Premium: 20%
More details
VAT: 17%
On commission only
|
Czech Theresienstadt Camp six Notes of 1 Korna 1943 Cambell 4111. different Prefix in Mix Grades
במחנה טרזינשטט הונפקה סדרת שטרות אחת בעריכים 1, 2, 5, 10, 20, 50 , ו100 קורנון . כל השטרות הודפסו בבנק של פראג במרכז השטר מופיע הדפס של משה רבינו אוחז בלוחות הברית. השטרות נכנסו לשימוש בשנת 1943. לשטרות יש מס סידורי ואותיות פריפקס, על השטרות היה חתום יעקב אדלשטיין מנהיג התנועה הציונית בצכיה. מחנה טריזנשטט היה למעשה מחנה ראווה לעולם שנועד לשרת את הפרופגנדה הנאצית. לשטרות אלו לא היה שימוש אמיתי והם בעיקר נועדו להונות את ביקור משלחת הצלב האדום במחנה לפי דרישת ממשלת דנמרק ש500 מאזרחיה היהודים נשלחו לטרזינשטט.
מחנה טרזינשטט הוא מבצר שתפקד ככלא צבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה, וכמחנה ריכוז ליהודי הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה וליהודי מרכז אירופה ומערבה בזמן הכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה. כ-90% מהאסירים היהודים בטרזיינשטט נרצחו על ידי הנאצים. מתוך 160,000 אסירים יהודים שנשלחו למחנה, נותרו במחנה בסוף המלחמה 19,000 בני אדם.
הגסטאפו נטל את האחריות על טרזין ב 1940,והפך את העיירה מוקפת החומה למחנה סגור. כוונות הנאצים, בהקימם את מחנה הריכוז טרזינשטט, נחלקו לשלוש: ראשית - מקום איסוף ליהודי הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה. שנית, ביקשו הנאצים לרכז בו את כל היהודים הקשישים, היהודים ידועי השם והיהודים בעלי הזכויות המיוחדות, כגון יהודים אשר לחמו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה שלישית, המקום הפך בסוף המלחמה לגטו לראווה למדינות המערב, בעודו ממשיך לשמש כתחנת ביניים בדרך לאושוויץ. מנהיגי יהדות צ'כיה, שלא ידעו על החלק השלישי בתוכנית, תמכו בהקמת הגטו מתוך תקווה למנוע את הגירוש למזרח ובדרך זו לשמור את היהודים הצ'כים על אדמת מדינתם עד תום המלחמה. "זקן היהודים" של הגטו היה יעקב אדלשטיין, מנהיג התנועה הציונית בצ'כיה. אדלשטיין ניסה לבנות ברחבי המחנה עיר יהודית של ממש, כאינטרס יהודי, ובניגוד לראשי יודנראט אחרים עמד בתוקף על זכויות התושבים ככל שאפשרו לו התנאים. לטרזיינשטט הגיעו אלפי מגורשים יהודים משטחי גרמניה ומאוסטריה. יוצאי הקהילות הרבות שרוכזו בו, הפכו את המקום למעין בבואה ליהדות מערב אירופה. תנאי המחיה בטרזיינשטט היו קשים ביותר, בשנת 1942 לבדה מתו מרעב קרוב ל-16,000 איש
בטרזין רוכזו יהודים משכילים רבים , אמנים, סופרים, מוזיקאים ומדענים רבים, ניהלו במקום חיי תרבות עשירים, ככל שאפשרו התנאים. מאחר שרבים מיושבי הגטו היו אנשי תרבות, התפתחה בגטו תרבות משל עצמה: הצגות תיאטרון רבות עלו בגטו, והייתה בו ספרייה ובה למעלה מ-60,000 ספרים. למשך זמן מה הועלו קונצרטים במחנה. האוכלוסייה הציונית, ובייחוד הנוער הציוני על תנועותיו, דאגו להמשך חינוך הילדים, גם בתנאי הגטו. על בסיס יומיומי נערכו שיעורים ופעילויות ספורט. בשיא אכלוסו של הגטו, שהו בו כ-15,000, אך עד תום המלחמה, שרדו מתוכם רק 1,100 ילדים לערך. המחנה שימש, בדומה למחנות ריכוז וגיטאות אחרים, כתחנת מעבר ליהודי מרכז אירופה, בין חייהם בארצות מגוריהם לבין מחנות העבודה או מחנות ההשמדה בפולין. אף על פי כן, לאחר המלחמה יצא לו שם כ"גטו לדוגמה", וזאת, עקב פעילויות תעמולה של הנאצים.
כ-500 מיהודי דנמרק שלא הספיקו לברוח טרם כיבושה לשוודיה, נשלחו לטרזין ב-1943. למשלוח זה הייתה חשיבות רבה, שכן ממשלת דנמרק התעקשה על הגעתו של הצלב האדום למחנה. היה זה צעד חריג, שכן רוב ממשלות מדינות אירופה שנכבשו בידי הנאצים, לא התעקשו על יחס הולם לאזרחיהן היהודים. הנאצים התירו את הביקור במחנה, במטרה לְהָזֵם את השמועות על מחנות ההשמדה שהחלו לפעול באותה העת. על מנת למזער את הרושם של הצפיפות הקשה בטרזין, שלחו הנאצים יהודים רבים להשמדה באושוויץ, והקימו חנויות ובתי קפה מדומים, ליצירת רושם של חיים נורמליים בגטו יהודי. .ב-23 ביוני 1944, במהלך שביימו הנאצים היטב, ביקרה משלחת של הצלב האדום הבינלאומי בגטו. לפני הביקור, נצבעו הרחובות והחדרים מחדש, והחדרים "סודרו" כך שבכל חדר לא יהיו יותר משלושה אנשים. מינואר 1942 עד אוקטובר 1944 נשלחו עשרות אלפי יהודים מהגטו למחנות ההשמדה אשוויץ , טרבלינקה ואתרי רצח אחרים. הנאצים העבירו את השליטה על המחנה לצלב האדום ב-3 במאי 1945, וחמישה ימים לאחר מכן שוחרר המחנה על ידי הצבא האדום.
