יוסף הירש

נוף, צבעי מים על נייר, 17x12 ס"מ, חתום ומתוארך ...

נוף, צבעי מים על נייר, 17x12 ס"מ, חתום ומתוארך 1970, עבודה מוקדמת וחשובה. יוסף (בוז'יק) הירש ( 1920 – 1997) היה רשם ישראלי יליד גרמניה. וסף הירש נולד בשנת 1920 בעיירה בויטן שבשלזיה עילית, גרמניה (כיום בפולין). מנעוריו הוכר כישרונו המיוחד לרישום. למד בגימנסיה בעיר ברסלאו (היום וורוצלב, פולין). בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ ישראל לאחר הכשרה בכפר הנוער וורקדורף של תנועת החלוץ בהולנד. התקבל ללימודים ב"בצלאל החדש" עוד באירופה והחל את לימודיו בשנת 1939 מיד עם עלייתו ארצה. בבצלאל היה תלמידם של יוסף בודקו, מרדכי ארדון, יחיאל שכטר ואיזידור אשהיים. בשנת 1942 עזב את לימודיו בבצלאל, עת התגייס לצבא הבריטי והוצב במצרים. בשנים 1945–1960 התגורר בחיפה ועבד למחייתו כצייר שלטים וגרפיקאי. בשנת 1946 נישא ובעשור שלאחר מכן נולדו שתי בנותיו. בשנת 1964 הוזמן ללמד בבצלאל - בית הספר לאמנות ועיצוב, ושימש כמורה לרישום במחלקה לגרפיקה ולאמנות עד צאתו לגמלאות בשנת 1981 בדרגת פרופסור חבר. לאחר צאתו לגמלאות ועד שנתו האחרונה המשיך ללמד אמנים בכירים וחובבים בסדנתו בירושלים. הוא נפטר לאחר מחלה קשה בשנת 1997.

יצירותיו נמצאות באוספיהם של המוזיאון הבריטי, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, מוזיאון פתח תקווה לאמנות והמוזיאון הפתוח תפן. לאיש מן הכותבים על יצירתו של הירש לא היה ספק ביכולתו הווירטואוזית. כבר מוריו בבצלאל הבחינו בכישרונותיו הבולטים: "התלמיד הזה עולה בידיעותיו ברישום על כולם בבית ספרנו, ובלי הגזמה הוא הכישרוני או אחד הכישרוניים ביותר, וראוי למחלקה לאמנות טהורה. דמיון לו מוגבל לפי שעה, אך זה נובע מפחד לעשות דבר-מה שלא כדין. הוא שואף לדעת, להבין, ונדמה לי שדרך האמנות היא היחידה אשר תרכז אותו. דומני שבו כשרון אמיתי ורק דרושה התעמקות כדי שיתגלה כולו".[6] ב-1976 כתב עליו יגאל צלמונה: "הירש הוא 'מאיסטר' שבכל נגיעת מכחול שלו חשים את האחריות והכבוד למקצוע. איכות יצירותיו נשענת על ארגון מוצלח של האור והצל (כשחלקים מגולים של הדף מהווים, בדרך כלל, את האזורים הבהירים ביותר); ארגון, הבא לא רק לשם יצירת אפקטים של נפח ועומק אלא בייחוד לסיפוק צרכים קומפוזיציוניים והבעתיים".[7]

כישרונותיו הווירטואוזיים ברישום ובקליגרפיה העמידו את יצירתו בהשוואה מתמדת עם יצירות מופת ברישום של אמנים מן העבר, כמו גם עם אמנים בני זמננו. האובססיה של אמן למדיום אחד, לפורמט מצומצם ולמבחר קבוע של נושאים, הוכרו על ידי רבים כחותם של אמנים הפועלים מעבר לממד הזמן, ללא קשר מובהק לסגנונות ולערכים של תקופתם. יצירתו של הירש הושוותה לזו של ג'רג'יו מוֹרַנדי כמו גם ליצירתם ברישום של פרנסיסקו דה גוֹיה, אונור הדומיֶה, ואחרים: "הירש עובד יותר במסורת של גויה, דומייה, ברלך, מולר וליברמן מאשר במסורת האקספרסיוניסטית. הוא משתמש באמצעי הבעה שמזכירים את האקספרסיוניזם הגרמני אבל האמצעי הזה מוביל למטרה שונה מזו של מחאה, עיוות לשמו או מיזנתרופיה. העובדה שבדמויותיו יש בכל זאת אספקט גרוטסקי, אספקט כמעט קריקטורלי, מצביעה על תוצאות של ראייה לשמה יותר מאשר על אמצעי-מחאה"( צוטט מתך ויקיפדיה)