בני אפרת

ללא כותרת, טושים צבעונים על נייר, 20x30 ס"מ, חתום ...

ללא כותרת, טושים צבעונים על נייר, 20x30 ס"מ, חתום ומתוארך 1969, עבודה סופר נדירה ואיכותית !. (נולד ב-1936) הוא אמן ישראלי. נולד בביירות, לבנון ועלה לישראל בשנת 1947. גדל והתחנך בקיבוץ יגור. בשנים 1959–1961 למד במכון אבני תחת יחזקאל שטרייכמן. הציג בגלריות ובמוזיאונים בתל אביב ובירושלים. ב-1965 עזב את ישראל ונסע ללונדון. אפרת למד בבית ספר לאמנות סנט מרטין (St. Martin) בין השנים 1966–1967.[1] יצירתו ורעיונותיו השפיעו על אמנים ישראלים חשובים (יהושע נוישטיין, מיכאל גיטלין, בוקי שוורץ ועוד). עבודותיו היו מבוססות על אחדותם המוחלטת של התוכן והצורה ועל הצורך בביטוי מושלם של המסר אך ורק באמצעות תכונותיו הייחודיות של המדיום המעביר אותו.[2] "קונקרטי הוא לימוד העובדות כפי שהן ושימוש בתכונות של העובדות הללו בצורה מסוימת בגלל מה שהן" אמר אפרת.

אפרת חי בלונדון עד 1977 והציג מיצגים מורכבים, בהם צייר על גבי תמונות מסרט בזמן שהסרט מוקרן. לקראת סוף שנות השבעים עבר לניו יורק וביסס את מעמדו בה. בין היתר, הציג תערוכת יחיד של סרטים ומיצבי וידאו במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית. עבודותיו נכללו בספרו של רוברט פינקוס וויטון (אנ') "פוסט-מינימליזם אל מקסימליזם". בתחילת שנות השמונים עבר לפריז ולאחר שלוש שנים עבר לאמסטרדם, ומשם לאנטוורפן בניסיון להתנתק ממרכזי האמנות הגדולים. בשנת 2002 חזר לארץ והיום הוא מתגורר באזור. ב-2018 זכה אפרת בפרס שרת התרבות על מפעל חיים. אפרת מיצב את עצמו כאמן מושגי מינימליסטי היוצר באופן רב תחומי. תכניו האנטי ממסדיים השתלבו עם נטייתו לפעול מהשוליים כלפי פנים. כך עשה יחד עם קבוצת האמנים 10+ באמצע שנות השישים, שהייתה אלטרנטיבה אוונגרדית להגמוניה של הקבוצה "אופקים חדשים".[4] לקראת סוף שנות השישים בעודו סטודנט בלונדון נחשף אל הערך "אמנות מושגית", מאז פועל באופן מושגי על יצירותיו. בתחילת שנות השמונים עזב אפרת פעם נוספת את ביתו בניו יורק והגיע לפריז, שם התחיל לנסח רטוריקה חדשה, עם תודעה אידאולוגית-אקולוגית. אפרת הקים מייצבים המבטאים את יכולתיו הרב תחומיות ותפיסתו הקונספטואלית תוך שילוב בעלי חיים, מסכים, מצלמות, וחומרים דינמיים, שהוצגו ברחבי העולם. תכניו המייצבים שילבו לא רק את יכולתיו אלא גם את נטיות לבו ואת מקורות חייו, כך שילב בין עולם החי לנושאים מקראים. ביצירותיו מבטא את אחריות האנושות למצב יחד עם חוסר האונים אל מול העצמה שלה. בשנת 1982, החל אפרת לתארך את עבודותיו בספירה לאחור משנת 2030 שנת מותו המשוערת בגיל 94 ואילך. עיסוקו המובהק ביום שלאחר מותו הצפוי מתחבר לגישתו למקום בני האדם על כדור הארץ כבני חלוף אך כאלה המותירים צלקות( צוטט מתוך ויקיפידה)