מיכאל גרובמן

מיכאל גרובמן
טקסטיל מופשט, גואש על נייר, 23x32 ס"מ, חתום ומתוארך 1964, עבודה איכותית ונדירה של אחד ממיסדיי תנועת האוונגרד הרוסי השני. מיכאל גרובמן, צייר ומשורר ישראלי, נולד בברית המועצות ב-1939. בשנות ה-60 היה גרובמן היה חלק מרכזי בבוהמה התוססת של תנועת האוונגרד הרוסי השני, מונח אשר הוא טבע בעצמו. התנועה התנגדה לאמנות הריאליזם הסוציאליסטי בשירות השלטון. גרובמן ספג את השראתו מזרם האוונגרד הרוסי הראשון משנות ה-20, אליו נחשף לראשונה בשנות ה-50 במרתפי הספריות והמשיך לחקור אותו ולגלות דרך אוספים פרטיים. גרובמן העריץ במיוחד את האמן קזימיר מלביץ' שטען כי ביצירתו יכול האדם להפוך לאל, ובאמצעות כל מעשי ידיו שואף האדם להגיע אל פסגות המחשבה, בתקווה להשיג את השלמות. בעבודתו של גרובמן נראו שלושה יסודות בולטים: חזרה לפרימיטיביות, סמל, ואות. בעבודותיו ניתן היה לראות ריבוי דימויים סמליים רוחניים; מהקבלה, מהיהדות, מהמיתולוגיה ודימויים פרי דמיונו של האמן. בשנת 1964, מופיע לראשונה ביצירתו של גרובמן הלווייתן. הלוויתן הוא דמות סימבולית עשירה במשמעויות, המופיעה מעת לעת ביצירתו של גרובמן. גרובמן רואה בלווייתן "סמל השמים, האדמה, המים, הים והרוח, התנועה והכיוון, סמל גם לעם. סמל דואלי של בעל חיים ואבן". בשנת 1967 בגיל 28 ניסח גרובמן את מניפסט "הסימבוליזם המאגי". במהלך שנות ה-60 גרובמן החל לראות את עצמו יותר ויותר כאמן יהודי ועבודותיו החלו לקבל אופי יהודי, ישראלי ופוליטי. עבודה שממחישה זאת בצורה חדה היא עבודתו "הקבר של החייל הישראלי" (1963) שבה נראה קבר עם שני לוחות ועליהם חרותות המילים העבריות "אמרו" ו"לאלוהים", ולצִדם מנורה בעלת שבעה קנים, וברקע – נוף דמיוני של הרי יהודה. מלחמת ששת הימים הציתה את דמיונו של גרובמן וארבע שנים לאחריה, ן ב-1971, עלה לישראל והתיישב בירושלים.עשייתו של גרובמן כהוגה האוונגרד השני בברית המועצות, וכחלק מרכזי בבוהמה הרוסית אשר התנגדה לאידאולוגיה הסובייטית, מופיעים בספרו "לוויתן". בתקופה זו היה עסוק בגילוי היצירות של זרם האוונגרד וניסח את האידאולוגיה האמנותית המיוחדת שלו, אך היומנים שבהם עסק בגיבושה לא נשתמרו. שאיפתו של גרובמן הייתה לעלות לישראל ולייצר אמנות יהודית חדשה. כאשר הגיע גרובמן לישראל נחשב לעוף מוזר בזירת האמנות המקומית שבה נכחו מצד אחד המופשט האוניברסלי של קבוצת אופקים חדשים ומצד שני אמנות מושגית מקומית כמו זו של רפי לביא. לטענתו לא היה מקום בארץ לאמנות יהודית בעלת סממנים מהגולה. אמנם גם לפניו היו ציירים יהודיים, כמו שאגאל ואחרים, אולם לדעת גרובמן הם בדרך כלל היו קיטשיים. ב-1971 הציג את תערוכתו הראשונה בישראל, במוזיאון תל אביב לאמנות באוצרותו של חיים גמזו. -1975 הקים גרובמן קבוצה אמנותית בשם 'לוויתן', בשיתוף פעולה עם שמואל אקרמן ואברהם אופק. הם ניסחו מניפסט שהתבסס על סגנון 'הסימבוליזם המאגי' שגרובמן החל לנסח ב-1959. יצירתה של קבוצת 'לוויתן' הייתה מעין הכרזת מלחמה על הממסד הישראלי באמנות. המטרה בהקמת הקבוצה הייתה להפוך ציירים ואמנים צעירים לאמנים בעלי ראיית עולם ויצירה עצמאית. בהקמת קבוצה זו גרובמן שאף לייצר יצירה ישראלית עצמאית מנותקת מהמערב. בסוף שנות ה-70 החל גרובמן ליצור במקביל מיצגים ופרפורמנס כמו סדרת "מלאך המוות" – מיצבים ופרפורמנס ללא קהל, שהתרחשו במדבר יהודה עם שילוב פסוקים מהתנ"ך. סדרה זו כללה שישה מיצבים נחשבת לאחת החשובות באמנות המיצב המקומית של שנות ה-70. גרובמן נהנה מלייצר פרובוקציות וסקנדלים במיצגים שונים שערך, למשל במיצג מסוף שנות ה-90 בו נראים כיסאות כמו של אוטובוס ומסביבם הכיתוב 'איד'בח אל-יהוד'. בעשייתו המשיך גרובמן לפתח את השפה האמנותית שלו ואת שילובם של דימויים סמליים עם אות ומילה כתובה, בציורים וקולאז'ים. בשנות ה-80, צייר על דימויים מודפסים ועטיפות ספרים בטכניקה שכינה "פוליגראז'". גרובמן נהג לצייר על חומרים ויזואליים מהתקופה הסטליניסטית אך בסגנון המנוגד אליהם ולאסתטיקה התעמולתית שלהם.