חרסה

חרסה
צלחת גדולת מימדים, מעוטרת דמויות וכתמי צבע שונים, קוטר 35 ס"מ, חתום עזז באר שבע.מקור אוסף לולה ויעקב בר חיים. בשנת 1955, שנים ספורות אחרי הקמת המפעל, הקים נחמיה עזז בחרסה מחלקה לקרמיקה אמנותית[1]. המחלקה פעלה כ-10 שנים והייתה לה הצלחה אדירה בכמה מישורים: המחלקה ייצרה גוף עבודות מקורי, הצליחה מאוד מבחינה מסחרית בישראל הצעירה ובחו"ל, הרחיבה את מעגל המשרות עבור נשים בעיקר בבאר שבע והסביבה, ואפשרה לעשרות נשים להתמחות בציור על קרמיקה. העיקרון של עזז היה פשוט: הכלים הסניטריים נכנסים לתנור על גבי עגלות מיוחדות והם תופסים נפח מסוים. עזז הציע למפעל להשתמש ב"חללים" שבין הכלים הסניטריים, כלומר ברווחים שבין האסלות והכיורים – כך ישתלבו הכלים האמנותיים בכלים הסניטריים על העגלות, ויישרפו ללא השקעה נוספת. עולם הצורות של כלים אלו התבסס ברובו על שפה גיאומטרית (מודרניסטית) – לעיתים מגושמת יש לומר אל מלאת חן, אשר עליהם מצוירים עיטורים המבוססים על נופי וצבעי המקום. ה'מחלקה לקרמיקה אמנותית' פעלה במשך כ-10 שנים. ב-5 השנים הראשונות הקים וניהל את המחלקה נחמיה עזז. ב-5 השנים הנוספות ניהלה את המחלקה מבחינה אמנותית פנינה זמיר עמיר. למרות פרק הזמן הקצר יחסית בו פעלה – למחלקה לקרמיקה אמנותית בחרסה היה משקל סגולי משמעותי מאוד מבחינה תרבותית. כמו כן, המודל של שיתוף פעולה בין אמנים לבין תעשייה, שרווח באירופה עד היום – פעל בחרסה באופן מוצלח ביותר, וסגירת המחלקה כפי שמעיד עזז לא נבעה מכישלון כלכלי אלא מסכסוכים פוליטיים פנימיים במפעל והיעדר הגנה מצד כור – בעלי המפעל.