שתי גלויות בכתב-ידה של מלה צימטבאום – היהודייה הראשונה שברחה ממחנה אושוויץ-בירקנאו – נשלחו מאושוויץ-בירקנאו בשנות ...

שתי גלויות בכתב-ידה של מלה צימטבאום – היהודייה הראשונה שברחה ממחנה אושוויץ-בירקנאו – נשלחו מאושוויץ-בירקנאו בשנות ה-40 / חמישה תצלומים
שתי גלויות בכתב-ידה של מלה צימטבאום. נשלחו מאושוויץ-בירקנאו (אחת מבלוק העונשין) לאנטוורפן, [1942-1944]; וחמשה תצלומים שלה טרם הגירוש לאושוויץ.
1-2. שתי גלויות שכתבה מלה צימטבאום באושוויץ-בירקנאו ושנשלחו לידידתה באנטוורפן (כתובות בגרמנית). אחת הגלויות נשלחה מבלוק 11 (בלוק העונשין) במחנה אושוויץ 1, ככל הנראה בשנת 1944, לאחר נסיון הבריחה של מלה מהמחנה, בעת שהמתינה להוצאתה להורג.
במכתביה מדווחת מלה בלשון לקונית על מצבה ושואלת על גורל משפחתה: "זה ודאי משמח אותך לקבל ממני אות חיים… אני בריאה וחושבת עליכם הרבה ומקווה לשמוע מכם חדשות טובות"; "כבר כתבתי להורייך... אך לא קיבלתי תשובה. כתבי לי בבקשה היכן הוריי האהובים". ניכר כי הגלויות נכתבו תחת מגבלות הצנזורה.
הגלויות כתובות בעט ובעפרון ונושאות חותמות-דיו שונות. על אחת הגלויות בול גרמני עם דיוקנו של היטלר.
3-7. חמשה תצלומים קבוצתיים בהם נראית מלה צימטבאום; צולמו לפני שגורשה לאושוויץ.
מלה (מלכה) צימטבאום (1922-1944) נולדה בפולין ובצעירותה עברה עם משפחתה לאנטוורפן. ב-1942, כשנתיים לאחר כיבוש בלגיה בידי הגרמנים, גורשה מלה למחנה המעבר בקסרקטין דוסין (Kazerne Dossin) בעיר מכלן, משם נשלחה לאושוויץ, ולאחר הסלקציה נשלחה למחנה הנשים בבירקנאו. הודות לשליטתה בשפות רבות – גרמנית, פלמית, צרפתית, איטלקית ופולנית – נבחרה לעבוד כמתורגמנית במחנה, תפקיד שאפשר לה חופש תנועה מסוים, ועזר לה לרכוש את אמונם של אנשי האס-אס והאסירים. שלא כמו אסירים אחרים שמונו לתפקידים רשמיים במחנה, מלה לא ניצלה מעמדה לרעה. עדויות על התנהלותה במחנה מספרות על אישה אמיצה ונדיבה, שהשתדלה לסייע לאסירי המחנה ככל יכולתה, תוך נטילת סיכון רב.
כמה מהעדויות אף מייחסות למלה מעורבות בפעילות המחתרתית באושוויץ – הברחת נשק וכסף מ"קנדה" (מרכז מיון החפצים של המחנה) אל המחנה עצמו, ואיסוף מסמכים המתעדים את פעילות ההשמדה על מנת לחשוף לעיני העולם את פשעי הנאצים (כפי שעשו שני אסירים אחרים שנמלטו מאושוויץ בהצלחה – רודולף ורבה ואלפרד וצלר).
ביום שבת, ה-24 ביוני 1944, הצליחה צימטבאום לברוח מן המחנה יחד עם אדוארד 'אדק' גלינסקי (Edek Galinski), אסיר פוליטי פולני עמו ניהלה מערכת יחסים. קיימות גרסאות שונות לסיפור הבריחה, ביניהן עדות מכלי ראשון של רעיה כגן במשפט אייכמן, ועדות משמיעה של פרימו לוי המובאת בספרו "השוקעים והניצולים". הפרטים בעדויות דומים: מלה ואדק ברחו יחד, תוך שהם מתחזים לאנשי אס-אס (קיימת אי-ודאות באשר לשאלה האם הבריחו אל מחוץ למחנה מסמכים המעידים על הרצח ההמוני המתחולל בו). כעבור כשבועיים נתפסו בידי משמר הגבול הסלובקי והוחזרו לאושוויץ. בהגיעם למחנה הושמו בבלוק 11 באושוויץ 1, בלוק העונשין, שם סבלו עינויים קשים. בהמשך הוחזרו שניהם לבירקנאו והוצאו להורג במקביל.
רעיה כגן מספרת בעדותה שבזמן שהמתינה מלה לחקירה, הזדמן לה להתקרב אל הצריף בו הוחזקה ולשאול אותה לשלומה, "בשלווה ובגבורה היא אמרה, בקצת אירוניה׃ אני תמיד חיה בנחת".
במעמד הוצאתה להורג של מלה כונסו האסירות למפקד. מסופר כי מלה הצליחה לשבש את ביצוע גזר הדין: היא הבריחה סכין גילוח, ובעת שהובלה לגרדום החלה לחתוך את ורידיה. כשאיש אס-אס ניסה לעצור בעדה, היא סטרה על פניו בידה המדממת וקראה "אני אמות כגיבורה ואתה תגווע ככלב".
שתי גלויות, 15X10.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. קרעים, חלקם חסרים, בשוליים, עם פגיעות קלות בטקסט. קרעים לאורך שתי הגלויות; אחת הגלויות מנותקת לשניים. בלאי. הכיתוב דהוי בחלקו וקשה לקריאה.
שלושה תצלומים בגודל 9X6 ס"מ בקירוב; שני תצלומים בגודל 9X14 ס"מ בקירוב (מודפסים על גבי גלויות). מצב טוב. פגמים קלים.