קדם מכירות פומביות - רמב"ן 8, מתחם טחנת הרוח. רחביה, ירושלים, ישראל
התצוגה והמכירה תתקיימנה במשרדנו בכפוף להוראות משרד הבריאות, רחוב רמב"ן 8, ירושלים
המכירה הסתיימה
|
פריט 110:
מכתב בעל תוכן אנטישמי בכתב-ידו ובחתימתו של ריכרד וגנר – לוצרן, 1869
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $8,000
מחיר פתיחה:
$
8,000
הערכה :
$20,000-30,000
עמלת בית המכירות: 25%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
מכתב בעל תוכן אנטישמי בכתב-ידו ובחתימתו של ריכרד וגנר – לוצרן, 1869
מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של המלחין הגרמני ריכרד וגנר. טריבשן על יד לוצרן (שוויץ), 9 במרץ 1869. גרמנית.
המכתב נשלח לסופר, הפילוסוף והמוזיקולוג הצרפתי Édouard Schuré, זמן קצר לאחר שפורסם מאמרו האנטישמי הנודע של וגנר "היהדות במוזיקה", לראשונה תחת שמו המלא (המאמר התפרסם קודם לכן תחת שם עט), וכחודש לפני שהועלתה בפריז הצגת הבכורה של האופרה ריאנצי (Rienzi) מאת וגנר.
במכתב מתייחס וגנר למאמר "היהדות במוזיקה" (אותו שלח למכותבו יחד עם המכתב), תוך שהוא מביע את תפיסת עולמו האנטישמית: "אתה תלמד ממנו [מהמאמר] רבות... ובייחוד תיווכח לראות, שאני... כלל לא עוסק בקהל הצרפתי אלא ביהודים הגרמנים. ואם רק תשאל, מי הם אלו האדונים ב'פיגארו' [עיתון יומי מוביל בצרפת] וכיוצא בזה, אתה תראה שהם נושאים כולם את אותם שמות יהודיים גרמניים מסוימים כמו 'וולף', 'הירש', 'בער'".
בנוסף, מזכיר וגנר את המשוררת והסופרת Judith Mendès (בתו של הסופר הנודע תאופיל גוטייה), שביקורה בביתו כמה חודשים לאחר מכן בקיץ 1869 (יחד עם בעלה, הסופר הצרפתי-יהודי Catulle Mendès) הוביל לקשר ארוך שנים ביניהם. בסיום המכתב הוא מבקש ממכותבו למסור דרישת שלום לאדון וגברת Mendès וכותב "אם מכתבי יופיע ב[עיתון] Liberté, שלח לי באדיבותך ארבעה עותקים" [כפי הנראה, מדובר במכתב בנושא האופרה ריאנצי ששלח וגנר ל-Judith Mendès בפברואר 1869 במטרה לפרסמו בעיתון La Liberté; המכתב פורסם בעיתון ב-10 במרץ, יום למחרת כתיבתו של המכתב שלפנינו].
וילהלם ריכרד וַגְנֵר (Wilhelm Richard Wagner, 1813-1883), מגדולי המלחינים הגרמנים במאה ה-19. יצירותיו, שנחשבו למקוריות ולחלוציות בתקופתו, השפיעו על התפתחות השפה המוזיקלית של האופרה ושל המוזיקה הקלאסית בכלל.
וגנר נודע בהשקפותיו האנטישמיות, שמצאו את ביטוין החריף ביותר במאמר "היהדות במוזיקה" (Das Judentum in der Musik) – כתב אישום ארסי נגד יהודי אירופה ותרבותם, המתאר את השפעתה ההרסנית של התרבות היהודית על התרבות הגרמנית, את כשלונם האמנותי של המלחינים היהודים הגדולים (במיוחד התעכב המאמר על יצירותיהם של מנדלסון ומאיירבר), ואת הפתרון היחיד המזומן, לדעתו, ליהודים: "רק דבר אחד יכול לגאול אתכם, היהודים, מן הקללה הרובצת עליכם... החורבן!" (פסוק זה, החותם את המאמר, נחשב בעיני חלק מהחוקרים לאחד הסימנים המבשרים של האנטישמיות הגרמנית בשנות ה-30 וה-40).
וגנר פרסם את המאמר לראשונה בשנת 1850, תחת שם העט K. Freigedank ("החופשי בדעותיו"), לאחר שגלה מגרמניה בשל השתתפותו במרידות של שנת 1848. רק בשנת 1869, לאחר ששב לגרמניה ונעשה לבן טיפוחיו של המלך לודוויג השני, פרסם וגנר את המאמר בשנית במהדורה מורחבת תחת שמו המלא.
[1] דף, מקופל לשניים (שלושה עמודים כתובים). 18.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים קלים.
המכתב נשלח לסופר, הפילוסוף והמוזיקולוג הצרפתי Édouard Schuré, זמן קצר לאחר שפורסם מאמרו האנטישמי הנודע של וגנר "היהדות במוזיקה", לראשונה תחת שמו המלא (המאמר התפרסם קודם לכן תחת שם עט), וכחודש לפני שהועלתה בפריז הצגת הבכורה של האופרה ריאנצי (Rienzi) מאת וגנר.
במכתב מתייחס וגנר למאמר "היהדות במוזיקה" (אותו שלח למכותבו יחד עם המכתב), תוך שהוא מביע את תפיסת עולמו האנטישמית: "אתה תלמד ממנו [מהמאמר] רבות... ובייחוד תיווכח לראות, שאני... כלל לא עוסק בקהל הצרפתי אלא ביהודים הגרמנים. ואם רק תשאל, מי הם אלו האדונים ב'פיגארו' [עיתון יומי מוביל בצרפת] וכיוצא בזה, אתה תראה שהם נושאים כולם את אותם שמות יהודיים גרמניים מסוימים כמו 'וולף', 'הירש', 'בער'".
בנוסף, מזכיר וגנר את המשוררת והסופרת Judith Mendès (בתו של הסופר הנודע תאופיל גוטייה), שביקורה בביתו כמה חודשים לאחר מכן בקיץ 1869 (יחד עם בעלה, הסופר הצרפתי-יהודי Catulle Mendès) הוביל לקשר ארוך שנים ביניהם. בסיום המכתב הוא מבקש ממכותבו למסור דרישת שלום לאדון וגברת Mendès וכותב "אם מכתבי יופיע ב[עיתון] Liberté, שלח לי באדיבותך ארבעה עותקים" [כפי הנראה, מדובר במכתב בנושא האופרה ריאנצי ששלח וגנר ל-Judith Mendès בפברואר 1869 במטרה לפרסמו בעיתון La Liberté; המכתב פורסם בעיתון ב-10 במרץ, יום למחרת כתיבתו של המכתב שלפנינו].
וילהלם ריכרד וַגְנֵר (Wilhelm Richard Wagner, 1813-1883), מגדולי המלחינים הגרמנים במאה ה-19. יצירותיו, שנחשבו למקוריות ולחלוציות בתקופתו, השפיעו על התפתחות השפה המוזיקלית של האופרה ושל המוזיקה הקלאסית בכלל.
וגנר נודע בהשקפותיו האנטישמיות, שמצאו את ביטוין החריף ביותר במאמר "היהדות במוזיקה" (Das Judentum in der Musik) – כתב אישום ארסי נגד יהודי אירופה ותרבותם, המתאר את השפעתה ההרסנית של התרבות היהודית על התרבות הגרמנית, את כשלונם האמנותי של המלחינים היהודים הגדולים (במיוחד התעכב המאמר על יצירותיהם של מנדלסון ומאיירבר), ואת הפתרון היחיד המזומן, לדעתו, ליהודים: "רק דבר אחד יכול לגאול אתכם, היהודים, מן הקללה הרובצת עליכם... החורבן!" (פסוק זה, החותם את המאמר, נחשב בעיני חלק מהחוקרים לאחד הסימנים המבשרים של האנטישמיות הגרמנית בשנות ה-30 וה-40).
וגנר פרסם את המאמר לראשונה בשנת 1850, תחת שם העט K. Freigedank ("החופשי בדעותיו"), לאחר שגלה מגרמניה בשל השתתפותו במרידות של שנת 1848. רק בשנת 1869, לאחר ששב לגרמניה ונעשה לבן טיפוחיו של המלך לודוויג השני, פרסם וגנר את המאמר בשנית במהדורה מורחבת תחת שמו המלא.
[1] דף, מקופל לשניים (שלושה עמודים כתובים). 18.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים קלים.
תפריט נגישות
