מכתב מעניין מאת אלברט איינשטיין, חתום בכתב-ידו – פרינסטון, 1945 – התייחסות להקמתו של גוף על-לאומי ואזכור מרומז ...

מכתב מעניין מאת אלברט איינשטיין, חתום בכתב-ידו – פרינסטון, 1945 – התייחסות להקמתו של גוף על-לאומי ואזכור מרומז לפצצת האטום – "אם נעצור באמצע הדרך, מלחמת העולם הבאה מובטחת כבר היום"

מכתב מאת אלברט איינשטיין אל הרופא היהודי-אמריקאי איזידור וויליאם הלד (Isidore W. Held). מודפס במכונת כתיבה וחתום בחתימת-ידו של איינשטיין. עם חותמת הטבעה של איינשטיין. [פרינסטון, ארה"ב], 18 בינואר, 1945. גרמנית.
המכתב שלפנינו נכתב בשלהי מלחמת העולם השניה, כאשר התגורר איינשטיין בפרינסטון, ארה"ב, והוא עוסק ברעיון הקמת "גוף על-לאומי" – מסגרת מדינית משותפת לכלל אומות העולם – רעיון שאיינשטיין קידם במשך שנים רבות כאמצעי להשכנת שלום עולמי.
במכתבו מודה איינשטיין לד"ר הלד על ספרון ששלח לו, וכותב: "אני מוצא שהוא [הספרון] לא רע, אך תחת הנסיבות הקיימות מחטיא מבחינה פסיכולוגית. גם אם תחת הנסיבות הקיימות הסיכויים ליצירת גוף על-לאומי יעיל הנם נמוכים, נראה לי בכל זאת מזיק מאוד לפעול באמצעים פובליציסטיים להטלת מום בשאיפה זו. אם נעצור באמצע הדרך, מלחמת העולם הבאה מובטחת כבר היום. זה נכון על אחת כמה וכמה כאשר הפיתוח הטכנולוגי המודרני דוחף יותר ויותר למלחמת-מנע, מכיוון שמתקפת הפתע עדיפה משמעותית על ההגנה".
במילים "הפיתוח הטכנולוגי המודרני", רומז איינשטיין ככל הנראה לפצצת האטום, שפיתוחה במסגרת "פרויקט מנהטן" האמריקאי היה באותה עת בשלבים מתקדמים ושהייתה אז עדיין סוד שמור ביותר (המכתב נכתב כשבעה חודשים לפני הטלת פצצות האטום האמריקאיות על הירושימה ונגסקי). לטענת איינשטיין, במאזן האימה שבו ההגנה היעילה ביותר היא מתקפת פתע, קיים צורך עליון בהקמת ארגון על-לאומי יעיל שישכין שלום בין העמים וימנע את המלחמה הבאה, שבה ייעשה שימוש בנשק החדש בעל הכוח ההרסני (כחצי שנה לאחר שכתב איינשטיין את המכתב שלפנינו נחתמה מגילת האומות המאוחדות – המסמך המכונן של האו"ם).
יחסו של איינשטיין לפצצת האטום היה, במובן מסוים, אמביוולנטי. כפציפיסט הוא התנגד למלחמות בכל מאודו ושאף לבטל כליל את רעיון מדינת הלאום, אשר עצם קיומה, לתפיסתו, הופך את המלחמה לבלתי נמנעת. עם זאת, כפרגמטיסט ראה את התחמשותה של גרמניה הנאצית בפצצת אטום כסכנה לאנושות כולה, והאמין שעל בעלות הברית להקדים את גרמניה בהשגת הפצצה. תפיסה זו הביאה אותו לחתום, יחד עם הפיזיקאי לאו סילארד, על מכתב שנשלח בשנת 1939 לנשיא רוזוולט ("מכתב איינשטיין-סילארד") במטרה להסב את תשומת לבו של הממשל האמריקאי לפיתוחים האחרונים בתחום הפקת אנרגיה על-ידי ביקוע גרעין האטום כמו גם לפוטנציאל הצבאי של הטכנולוגיה החדשה, ולחשש שגרמניה הנאצית עוסקת בפיתוח פצצת אטום. מכתב איינשטיין-סילארד הביא למעשה לייסוד "פרוייקט מנהטן" במסגרתו נוצרו פצצות האטום הראשונות. לימים אמר איינשטיין כי החתימה על המכתב הייתה טעות. בשנת 1946 הקים יחד עם לאו סילארד את "ועדת החירום של מדעני האטום" במטרה להזהיר את הציבור מסכנות הפצצה, וב-1955, זמן קצר לפני מותו, חתם על "מניפסט ראסל-איינשטיין", שעסק אף הוא בסכנת הנשק הגרעיני וקרא לממשלות העולם לפעול ליישוב סכסוכים בדרכי שלום.
אלברט איינשטיין (1879-1955), מן הפיזיקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20, אבי תורת היחסות וממניחי היסודות לתורת הקוונטים; חתן פרס נובל לפיזיקה. איינשטיין נולד בעיר אולם בדרום גרמניה, למד בשוויץ ושימש פרופסור באוניברסיטאות שונות, כולל אוניברסיטת פרידריך וילהלם (כיום אוניברסיטת הומבולדט) בברלין. נוסף על עבודתו המדעית עסק במשך שנים רבות בפעילות פוליטית שעיקרה קידום מוסדות שיהיו אמונים על שיתופי פעולה בינלאומיים אשר יביאו למיגור המלחמות. בין היתר, חתם בשנת 1914 (בימיה הראשונים של מלחמת העולם הראשונה) על המניפסט הפציפיסטי "מניפסט לאירופאים" (Aufruf an die Europäer); ובשנות ה-20 היה חבר ב"ועדה הבינלאומית לשיתוף פעולה אינטלקטואלי" (International Committee on Intellectual Cooperation). עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 ויתר על אזרחותו הגרמנית והשתקע בארצות הברית, שם הוצעה לו משרה במכון למחקר מתקדם (Institute for Advanced Study) בפרינסטון, ניו-ג'רזי, ושם נשאר עד מותו ב-18 באפריל 1955.
נמען המכתב הוא איזידור וויליאם הלד (1876-1947), רופא יהודי יליד אוסטריה. הלד למד בפילדלפיה, בברלין ובווינה, כתב מונוגרפיות רבות בנושא רפואה ותרגם ספרי רפואה מגרמנית לאנגלית. במשך שנים רבות עבד כרופא בבית החולים בית-ישראל בניו יורק, ולקח חלק פעיל בחיי הקהילה היהודית בעיר. בין היתר, סייע לרופאים ומדענים יהודים שנמלטו לארה"ב מגרמניה הנאצית, וכפי הנראה, במסגרת פעילות זו התיידד עם איינשטיין. לאחר מותו של הלד, בשנת 1947, כתב איינשטיין לאלמנתו: "כדוגמה ומופת למין האנושי, הוא היה הטוב ביותר שאדם יכול להיות".
למידע נוסף אודותיו, ראו: Weekly Published in New York Aufbau, Reconstruction, an American, כרך 13, גיליון 10, ני יורק, 7.3.1947.
[1] דף, 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים. כתמים קלים בחלקו התחתון של הדף. רישום בעט בגב.