כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש – ירושלים, המאה ה-18 – חלקו בהעתקת רבי יוסף אדרעי סופרו הנאמן של הרש"ש – העותק של השד"ר ...

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש – ירושלים, המאה ה-18 – חלקו בהעתקת רבי יוסף אדרעי סופרו הנאמן של הרש"ש – העותק של השד"ר רבי יצחק פרחי

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש לסעודות שבת. [ירושלים, המאה ה-18].
כוונות קידוש לליל שבת ויום שבת, כוונות סעודות שבת וברכת המזון, כוונות הלימוד.
פורמט כיס (כנראה לשימוש בסעודות השבת).
חלקו השני של כתב-היד (החל מדף 25ב) הוא בכתיבת ידו הנאה של המקובל רבי יוסף אדרעי, סופרו הנאמן של המקובל האלוקי רבינו הרש"ש. רבי יוסף אדרעי המשיך כנראה את כתיבת הסופר הקודם. העתקתו מתחילה בשרטוט נאה של כוונות שולחן השבת.
הסידור היה לאחר מכן בבעלות המקובל רבי יצחק פרחי, שד"ר ישיבת "בית אל". בראש כתב-היד רישום בעלות שלו (מחוק במקצת): "מקנת כספי בימי חורפי שליח ירושלים עיה"ק תובב"א הצעיר יצחק פרחי יצ"ו".
בדף האחרון של כתב-היד רישום של ארבעה סעיפים עם סגולות ולחשים: "לתועה ביער או בדרך...", "לכל צרה בים ויבשה ולסטים ואש...", "גורל...", "להפר עצת אויבים...".
רבי יוסף אדרעי, מקובל וספרא רבא, ישב לפני הרש"ש בירושלים ושימש כסופרו הנאמן בהעתקת חיבורים רבים בקבלת האר"י וקבלת הרש"ש. על פי כתבי-היד המתוארכים שלו, הוא פעל בירושלים בסביבות השנים תקט"ו-תקל"א (ראו: אביב"י, קבלת האר"י ח"ב, עמ' 787). המקובל רבי רפאל ידידיה אבועלפיה (הרב היר"א) ראש ישיבת המקובלים בית אל (ותלמיד ה"דברי שלום" נכד הרש"ש), מזכירו בהקדמתו לספר הליקוטים: "ובא אחריו מורינו הרב ש"ש [שלום שרעבי] זיע"א וסידרו בסדר נכון... על ידי הסופר שלו המפורסם רב ספרא מוהר"י אדרעי ז"ל...". קיימים כתבי-יד של רבי יוסף אדרעי, שעליהם העיר הרש"ש בכתב-ידו ותיקן את העתקותיו (ראו תצלומים בסוף ספר אהבת שלום, מאת הרב יעקב הלל, ירושלים תשס"ב; ובסוף כמה מכרכי סידורי הכוונות בהוצאת "אהבת שלום", ירושלים תשמ"ד-תשס"ו).
המקובל רבי יצחק פרחי (תקמ"ב-תרי"ג), המכונה "המוכיח הירושלמי" או "המגיד הירושלמי", מגדולי ירושלים בדורו. נולד בצפת לאביו רבי שלמה פרחי שהיה דרשן ומרביץ תורה, התייתם בצעירותו ומאז גדל והתחנך בירושלים בביתו של המהרי"ט אלגאזי, שפרש עליו את חסותו. באותו זמן שימש את גדולי המקובלים בירושלים, וביניהם גם את הרא"ש – רבי אברהם שלום מזרחי דידיע שרעבי (נכד הרש"ש), והיה לאחד מחכמי המקובלים בישיבת "בית אל". נתפרסם כאחד מגדולי חכמי ודייני ירושלים, כמרביץ תורה, דרשן ומגיד מישרים. תקופה בולטת בחייו עסק בשד"רות, כאשר נסע מספר פעמים מטעם כוללות ירושלים וכשד"ר ישיבת "בית אל", לקהילות תורכיה, ארצות הבלקן ואיטליה. במהלך נסיעותיו הדפיס את ספריו הרבים, אותם נהג לחלק לנדיבי עם. בין ספריו: מתוק לנפש, זכות הרבים, מרפא לעצם, מוסר השכל, שבט מישור, הדרת זקנים (על האידרא), מיני מתיקה, צוף דבש, רוכב ערבות, זכות ומישור, ועוד. במיוחד התפרסם בספרו מתוק מדבש, שזכה להתחבב על רבים בכל תפוצות ישראל, ונדפס כבר במאה ה-19 בלמעלה מעשר מהדורות, בין היתר בדפוסי זולקווא, ז'יטומיר, וילנא, וורשא, לובלין ולמברג.

[51] דף. 11 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים ופגמים במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט. רישומים באותיות ערביות בדף המגן הקדמי. כריכה ישנה, עם פגמים.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EI.011.007.

כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.