כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש – ירושלים, המאה ה-18 – הועתק עבור רבי נסים זרחיה אזולאי, נכדו של החיד"א – עם הגהות בכתב-ידו

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש – ירושלים, המאה ה-18 – הועתק עבור רבי נסים זרחיה אזולאי, נכדו של החיד"א – עם הגהות בכתב-ידו

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, תפילות לשחרית של חול ושל שבת, ברכת החודש והלל. [ירושלים, המאה ה-18].
סידור כוונות שהיה בבעלותו ונכתב לבקשתו של רבי נסים זרחיה אזולאי, נכדו של החיד"א וממקובלי ישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים. בראש כתב-היד רישום (דהוי) בכתב-ידו וחתימתו: "צויתי אני[?] כיתבו הדין ספרא רבא וקדישא לעבודת קוני הא-ל ברחמיו יעזרני לעובד[ו] ברעותא דלבא ושמחה רבא תמיד כל הימים מעתה ועד עולם נס"ו [=נצח סלה ועד] אנא זעירא נסים זרחיה אזולאי ס"ט". במספר מקומות הגהות בכתב-ידו.
כתב-היד נכתב כולו בידי סופר אחד, בכתיבה מזרחית מרובעת ורהוטה. בסופו נכרכו מספר דפים בכתיבה אחרת (מוקדמת), עם כוונות עלינו לשבח.
רבי נסים זרחיה אזולאי, נכדו של החיד"א (בן רבי אברהם אזולאי, בנו של החיד"א), נולד בירושלים לפני שנת תק"מ. היה מחכמי ירושלים בשנות התק"ס, ונמנה על חברי ישיבת המקובלים "בית אל". הוא חתום על שטר התקשרות של מקובלי ירושלים, חברי הישיבה, משנת תקס"ד (ראו: מאיר בניהו, 'שטרי ההתקשרות שלמקובלי ירושלים', אסופות, ט [תשנ"ה], עמודים צה-צח). לאחר מכן עבר לתורכיה ושימש כאב"ד מגנאציאה שליד איזמיר. מאוחר יותר התיישב בצפת. בשנת תקצ"ב הסכים כחבר שני של בית הדין בצפת על הספר הראשון שנדפס בצפת, סידור "שפת אמת" כמנהג הספרדים, עם כוונות האר"י. סידור זה נערך על ידי רבי נסים זרחיה והוא הוסיף בו פירושים וליקוטים שונים. בשנת תקצ"ו הדפיס בצפת את ספרו "שלחן הטהור" (על ספר "פועל צדק" להש"ך), ספר שזכה למספר מהדורות. בשנת תקצ"ה הסכים עם רבי אברהם אנהורי ורבי ישראל משקלוב על ספר "עפר יעקב" לרבי יעקב אייכהורן (ברסלא תקצ"ט). רבי נסים זרחיה נספה ברעידת האדמה הגדולה שפרצה בצפת ביום כ"ד בטבת תקצ"ז, כשנקבר תחת הריסות אחד הבתים. בעיי החורבות אבדו עמו כתבי-ידו והחיבור של זקנו החיד"א על ספר הזהר.

[178] דף. 16.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. סימני עש רבים וקרעים חסרים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (כל הדפים שוקמו באופן מקצועי במילוי נייר). כריכת עור חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, OT.011.024.

כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.