כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, לליל הסדר וספירת העומר – בכתיבת המקובל רבי יצחק משה פירירה

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, לליל הסדר וספירת העומר – בכתיבת המקובל רבי יצחק משה פירירה

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, לפסח ולסדר ליל פסח, ולספירת העומר, בכתיבת המקובל רבי יצחק משה פירירה. [ירושלים, תר"נ-תר"ס בקירוב].
בדף קכ2 קולופון הסופר המקובל: "מעשה הכתב של הצעיר [---] יצחק משה פירירה ס"ט נס"ו יצ"ו כיר"א תושלב"ע" [סיפיה טב, נצח סלה ועד, ישמרהו צורו ויחייהו, כן יהי רצון אמן, תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם]. בשולי מספר דפים הגהות בכתיבה אחרת.
חתימות בעלים בכתב-יד אשכנזי, של המקובל רבי צבי אריה גולדמן ממזריטש, בתחתית הדף הראשון: "צבי ארי' ממעזריטש גאלד מאן".
המקובל רבי יצחק משה פירירה (ת"ר בערך-תרע"ז), בנו של המקובל הנודע רבי אהרן רפאל חיים משה פירירה (נפטר תרמ"ז, בעל "תולדות אהרן ומשה" ו"אפ"ר משה"). עלה בילדותו עם אביו הקדוש משאלוניקי לירושלים בשנת תר"ח (1848). מחכמי ירושלים המקובלים ומיחידי ק"ק בית אל. היה דורש בכל ערב בישיבת בעלי בתים בעיר העתיקה. מסופרי ישיבת המקובלים "בית אל", כתב והעתיק ספרי קבלה מהרש"ש ואת ספרי אביו. התפרנס מכתיבת קמיעות. חיבר כמה ספרי מוסר בלאדינו, הוציא את ספרו של אביו "מעיל קדש ובגדי ישע" (ירושלים, תרמ"ח), עם הוספותיו והערותיו העמוקות בענייני קבלה.
המקובל הקדוש רבי צבי אריה גולדמן ממזריטש (נפטר תרע"ו), איש פלאי, אשר מילדותו חזו בו ידיעה בדברים מופלאים. כאשר עלה בצעירותו ממזריטש עיר מולדתו לארץ ישראל, נכנס מיד ללמוד בישיבת "בית אל", ונחשב שם מהמיוחדים שבין חבורת המקובלים. היה נקדש ונערץ בפי כל ונקרא בכינויים שונים: "דער ווייסער מלאך" [המלאך הלבן], "דער הויכער צדיק" [הצדיק הגבוה]. מחבר הספרים: "חשבון פרטי המצוות" (ירושלים, תרס"ד), "דרך חיים" ועוד.

קכה דף (בהם מספר דפים ריקים). 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כתמי יין כהים בדפים הראשונים (של הגדה של פסח). קרעים ובלאי. קרעים חסרים במספר דפים, משוקמים במילוי נייר. הדף הראשון מנותק. כריכת עור עתיקה, מפוארת במיוחד, עם הטבעות זהב (שם בעלים במרכזה – נמחק).

מקור:
1. קדם, מכירה 46, 7.7.2015, פריט 267.
2. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EI.011.023.

כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.