כתב-יד "ביכל" חב"די – חלקו כנראה בכתיבת יד קדשו של ה"צמח צדק" – מאמרי חסידות שלא נדפסו

כתב-יד "ביכל" חב"די – חלקו כנראה בכתיבת יד קדשו של ה"צמח צדק" – מאמרי חסידות שלא נדפסו

כתב-יד ("ביכל" חב"די) מוקדם – מאמרי חסידות מאת רבי מנחם מענדל שניאורסון האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, מתקופת חייו. [ליובאוויטש, שנות התק"ע-תר"י בקירוב].
ה"ביכל" שלפנינו היה כנראה ברשותו של הגאון החסיד רבי יששכר דובער ב"ר צבי הירש הלוי הורוויץ, רב ומורה צדק בליובאוויטש במשך עשר שנים, ומבאי ביתו וממקורביו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. רבי יששכר בער נודע כאספן של כתבי-יד חשובים, אותם היה נוהג לכרוך ב"ביכלאך" יחד עם תשובות וחידושים שרשם או העתיק בעצמו (ראו להלן). רישום בגב אחד הדפים: "...ידידי ה"ה הנעלה המופ' ראש קצין מו"ה מו"ה ישכר דובער נ"י".

הכרך שלפנינו מורכב קונטרסים-קונטרסים, הכוללים כארבעים מאמרי חסידות – רובם מאמרי אדמו"ר ה"צמח צדק", ומיעוטם מאמרי זקנו אדמו"ר הזקן בעל התניא ומאמרי חמיו-דודו אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש.

כרך זה מכיל קונטרסים במספר כתיבות, חלקם בכתיבה הדומה לכתיבת יד קדשו של אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. במספר מקומות ניכר דמיון רב לכתיבת יד קדשו (ראו לדוגמה: מאמר ד"ה "הנך יפה רעייתי", ומאמר ד"ה "זהר וישב דקפ"א פתח ואמר הנה ישכיל עבדי").
בנוסף, בחלק מהקונטרסים האחרים מופיעות הגהות והוספות רבות בשולי הגיליונות, אשר חלקן דומות ביותר לכתיבת יד קדשו של אדמו"ר ה"צמח צדק".
מנהגו של ה"צמח צדק" היה להגיה ולברר את גליונות מאמרי החסידות שנכתבו בידי המעתיקים שלו, ולהוסיף בשוליהם הגהות והוספות רבות, וכפי שכותב בעל "בית רבי": "נמצא בכת"י ממנו לאין שיעור ממש... הן מרשימות עצמו... והן מרשימות אחרים שביררם וליבנם ושם עליהם נוספות בדרך הג"ה ופלפל בהם הרבה" (בית רבי, חלק ג, פרק ה). מנהל ספריית חב"ד ר' שלום דובער לוין, כותב: "...נשארו לנו לפליטה, בספריה, קרוב לשמונים כרכים כתי"ק... או בכת"י הסופר שלו, אשר כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' היה מוסר לו את כתביו להעתיקם, ואח"כ היה כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' עובר על הכרכים האלו ומגיהם בתוספת מרובה" ("ספריית ליובאוויטש", ע' כח-כט).
ייתכן שבכרך שלפנינו ישנן כתיבות מכותבים חשובים נוספים, שלא זוהו.
בראש כמה מהמאמרים מופיעים כותרות ותאריכים: "יום ג' פ' תזריע תקע-ין" [=תק"ע]; "שבת תשובה תקצ"ז"; "ש"ק פ' יתרו" [תקצ"ו]; "פ' משפטים שנת הנ"ל"; "נכתב בג' תמוז"; "פ' כי תצא"; ועוד.
מרבית המאמרים שנעתקו ב"ביכל" שלפנינו נדפסו בספרי אדמו"ר ה"צמח צדק", אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הזקן, עם שינוי נוסח, השמטות והוספות. למיטב בדיקתנו, שניים מהמאמרים לא הובאו בדפוס מעולם (מאמר ד"ה "להבין ענין המבול באגה"ק בתניא", ומאמר ד"ה "נשמת כל חי תברך את שמך").

הגאון הקדוש האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו 1789-1866), האדמו"ר השלישי לשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של רבי שניאור זלמן מלאדי - האדמו"ר הזקן בעל התניא, וחתן דודו רבי דוב בער – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. התייתם בגיל שלוש מאמו, ומני אז גדל והתחנך בבית זקנו בעל התניא וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח, עלה על כס הנשיאות, והנהיג את חסידות חב"ד במשך למעלה מ-36 שנים.

בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנעשתה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של ה"צמח צדק" ודבקו בו בלב ונפש. ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי: "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166).
ה"צמח צדק" השתתף באספות שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה, ועמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שביקשו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
ה"צמח צדק" היה מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (רבות מהן אבדו בשריפה גדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות לרבנים ודיינים). ה"צמח צדק" גם פרסם את תורת זקנו בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה בהלכה, בחסידות ובקבלה.
הספרים שערך והוציא לאור האדמו"ר ה"צמח צדק" – "תורה אור" ו"לקוטי תורה", סבלו הרבה מידה של הצנזורה הרוסית, ועשרות קטעים הושמטו וצונזרו מהנוסח המקורי שלהם. הקטעים המצונזרים הועתקו על ידי תלמידי ה"צמח צדק" ב"ביכלאך" שלהם, וכן על שולי גליונות עותקי הספרים שלהם. חלק מהם נדפסו במהדורות החדשות של "תורה אור" ו"לקוטי תורה", במדורי ההוספות. ידוע על כרכי "לקוטי תורה" שהיו ברשותו של רבי אליהו יוסף ריבלין, בעל "אהלי יוסף", מחשובי תלמידיו של ה"צמח צדק", ושוליהם מלאים בהעתקות מכתב-ידו של רבו ה"צמח צדק", בהן השמטות צנזורה שעדיין לא נדפסו (ראו: הרב יהושע מונדשיין, המסע האחרון, עמ' 143-140, ובהערות).

הגאון החסיד רבי יששכר בער הורביץ, תלמיד הרה"ק רבי יהודה ליב (המהרי"ל) מיאנאוויטש (אחיו של אדמו"ר הזקן בעל התניא) ותלמיד אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. לאחר נישואיו התיישב ביאנאוויטש, שימש כמלמד, ולמד תורה אצל שאר-בשרו המהרי"ל מיאנאוויטש. בהמשך שימש כמלמד ועסק בהוראה בראהטשוב, והרבה להתכתב בהלכה עם הרה"ק המהרי"ל, עם אדמו"ר ה"צמח צדק" ועם גדולי רבני דורו. בשנת תקפ"ז התקבל למו"ץ בעיירה ביחאוו-חדש ובשנת תקצ"ג למו"ץ בליובאוויטש, שם כיהן במשך עשר שנים, עד לשנת תר"ג. לאחר מכן התמנה למו"ץ בקאנאטאפ, שם נותר עד לפטירתו. עסק רבות בעניני הוראה ובסידור גיטין. מאחר שהיה רגיל לדון בהלכה עם רבותיו, נשארו אצלו כתבי-יד קודש רבים הן של המהרי"ל מיאנאוויטש והן של אדמו"ר ה"צמח צדק", אותם נהג לכרוך יחד ב"ביכלאך", יחד עם חידושים ורשימות שלו בהלכה. מכרכים אלו נדפסו תשובות רבות בסדרת ספרי השו"ת של ה"צמח צדק" ובהוספות לספר "שארית יהודה" למהרי"ל ובסדרת הקבצים "יגדיל תורה". ייתכן שלפנינו אחד מן ה"ביכלאך" הללו, שרבי יששכר בער כרך יחד עם כתבי קודש רבו אדמו"ר ה"צמח צדק" (ראו: ר' שלום דובער לוין, מבית הגנזים, עמ' קכז-קל).

[269] דף (בהם כ-8 דפים ריקים), כתובים משני צדדיהם. כתב היד כלל במקור דפים נוספים (הדפים ממוספרים: ב-קנד, קעא-רמב, רנד-רפז, רפט-רצח דף). גודל דפים משתנה. 23 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הדפים - מרבית הדפים במצב טוב-בינוני; מספר קונטרסים במצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש וקרעים, בהם קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. כריכה מקורית, פגומה ובלויה, עם סימני עש רבים.