חוזר מטעם הוועד הפועל הציוני – לרגל יום הולדתו השבעים של ד"ר יצחק רילף – וינה, 1901 – חתימת-ידו של בנימין זאב הרצל

חוזר מטעם הוועד הפועל הציוני – לרגל יום הולדתו השבעים של ד"ר יצחק רילף – וינה, 1901 – חתימת-ידו של בנימין זאב הרצל
חוזר מטעם הוועד הפועל הציוני (Actions committee), חתום בכתב-ידם של בנימין זאב (תיאודור) הרצל ושל ד"ר עוזר קוקש. וינה, 6 בינואר, 1901. גרמנית.
חוזר (מודפס במכונת כתיבה ומשוכפל בסטנסיל), שנשלח אל חברי הוועד הפועל הציוני. חתום בחתימות-ידיהם של יו"ר הוועד בנימין זאב הרצל ושל מזכיר הוועד ד"ר עוזר קוקש.
החוזר קורא לציין את יום הולדתו ה-70 של ד"ר יצחק רילף שחל ב-10 בפברואר 1901 ולארגן מפגשים בחוגים ציוניים שיוקדשו לפועלו של ד"ר רילף ("נושא המפגש עשוי להיות שיחה אודות חיבורו של רילף, 'ארוכת בת עמי', שפורסם על ידי קאופמן בפרנקפורט").
ד"ר יצחק רילף (Isaac Rülf, 1831-1902) היה רב, עיתונאי ופילוסוף יהודי-גרמני. פעיל ציוני בולט. בשנת 1857 קיבל "היתר-הוראה" מוועדת רבנים במרבורג, ובשנת 1865 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת רוסטוק. באותה שנה התמנה לרבה של העיר מֶמֶל שבפרוסיה המזרחית (כיום קלייפדה שבליטא). בממל פגש את דוד וולפסון והיה למורו. פעילותו ושתדלנותו הרבה למען יהודי רוסיה, והסיוע הרב שהעניק ליהודים שהיגרו לאמריקה ולגרמניה, זיכו אותו בכינוי "ד"ר הילף" ("הד"ר המושיע"). רילף היה מחלוצי "חיבת ציון", וכשנה לאחר פרסום חיבורו של יהודה לייב פינסקר, "אוטואמנציפציה!", פרסם את חיבורו הציוני העיקרי "ארוכת בת-עמי" (במקור בגרמנית: Aruchas Bas-Ammi. פרנקפורט דמיין, 1883), בו שטח את עמדתו בעד ההתיישבות בארץ ישראל ובעד השפה העברית. רילף היה ממתנגדי "רבני המחאה" שניסו למנוע את כינוס הקונגרס הציוני הראשון, ושנה לאחר מכן, ב-1898, אף הציג את הרצל בקונגרס הציוני השני.
[1] דף, 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. שפשופים, קרעים וקרעים חסרים, רובם בשוליים ובקווי הקיפול, עם פגיעה קלה בטקסט. רצועות נייר דבק לחיזוק בגב הדף.