טדיאוש ריכטר (1873-1943) – בת-זוגו של האמן, 1920 – צבעי מים על נייר

טדיאוש ריכטר (1873-1943) – בת-זוגו של האמן, 1920 – צבעי מים על נייר
טדיאוש ריכטר (1873-1943), בת-זוגו של האמן (?), 1920.
צבעי מים על נייר עבה. חתום ומתוארך.
טדיאוש ריכטר (Tadeusz Rychter), יליד פולין, רכש את הכשרתו האמנותית אצל הצייר יאן מטייקו באקדמיה לאמנויות יפות בקראקוב. נישא לברוניסלבה יאנובסקה, אשת חברה ואמנית פולנייה, אולם בראשית המאה ה-20 נפרדו השניים וריכטר עקר למינכן, שם פגש את בת-זוגו לחיים ולאמנות, אנה מאי-ריכטר. במינכן התוודע ריכטר להגותו של רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה, ונשבה בקסמה. במהרה נעשו ריכטר ומאי-ריכטר אנתרופוסופים מושבעים, והיו מן האמנים שעסקו בעיטורו של הגתהאנום הראשון, מרכז התנועה האנתרופוסופית בדורנאך שבשוויץ.
בסביבות שנת 1924 קיבלו בני הזוג הצעה לצייר את המקומות הקדושים בארץ ישראל עבור חברה שעסקה במכירת הציורים באירופה. השניים השתקעו בירושלים ויצרו אקוורלים אווריריים ומוארים של נופי הארץ ותושביה, לצד רישומי מבנים ופורטרטים לפי הזמנה. ריכטר אף הוזמן לעשות עבודות שיקום אמנותי בכנסיה בבית לחם. ריכטר ומאי-ריכטר הציגו את עבודותיהם בתערוכות שונות, וכך נכתב ("דאר היום", 6 במאי 1927) בביקורת לתערוכת עבודותיהם של בני הזוג בבית הנכאת הלאומי בצלאל": "...ריכטר הנהו יחיד ביכלתו זו לא רק בארץ-ישראל אלא גם באירופה. הוא אחד המעטים שהביאו את הפורטרט בצבעי מים לידי שלמות. עלה בידו למסור את עדינות הטון [...] וביחוד את ההבעה הנפשית. כאן עוזרת שקיפות צבעי המים לאמן להציץ דרך גלדת-העור לנשמת המצויר. בין כל הפורטרטים המוצגים מצטינת תמונת הג' ריכטר (אשת האמן) שלפי הדמיון והשלמות הטכנית שבו אפשר להעמידו בשורה אחת עם ציורי גדולי האקורליסטנים האנגליים...".
בשנת 1935 ביקש ריכטר להתקבל כחבר באגודת האמנים הארצית, אולם נדחה, כפי הנראה משום שלא היה יהודי. ערב מלחמת העולם השנייה הוזמן ריכטר לפולין לעטר כנסיה בפרסקאות, ועם פרוץ המלחמה לא יכול עוד לשוב לארץ ישראל. ככל הידוע נעצר ריכטר בידי הנאצים ונרצח.
33X42 ס"מ, במסגרת 69.5X78 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים במסגרת. לא נבדק מחוץ למסגרת.
מקור: אוסף שמחה הולצברג, "אבי הפצועים".
---------------------
שמחה הולצברג (1924-1994) הידוע בכינויו "אבי הפצועים", חתן פרס ישראל לשנת 1976. נולד בוורשה, פולין, וחש על בשרו את כל מוראות השואה בגטו ורשה ובמחנות בודזין וברגן בלזן. לאחר השחרור עלה לארץ ישראל, נישא והקים משפחה. לפרנסתו סחר ביודאיקה ובאמנות, והחל ממלחמת ששת הימים הקדיש את עיקר זמנו ומרצו לדאגה לחיילי צה"ל הפצועים והנכים ולמשפחות השכולות. הוא ביקר פצועים בבתי החולים, תמך בהם נפשית וכלכלית, ליווה אותם בתהליך השיקום ושמח בשמחותיהם כְּאָב ממש. בהלווייתו ספד לו ראש הממשלה יצחק רבין: "האיש שהיה אוד מוצל מאש השואה, דאג דאגת-אמת למדינת ישראל, מקלטם של פליטי השואה ועשה הכל ובכל הלב, כדי שלא נשכח. השואה הנוראה ליוותה אותו כצל כל ימיו והייתה חומר הדלק שהזין את אהבתו למדינה, לפצועים, לנכים, למשפחות השכולות… בשמו של צה"ל ובשמה של מדינת ישראל – אני מצדיע לך שמחה".