יוסל ברגנר (1920-2017) – כלים – שמן על מזוניט

יוסל ברגנר (1920-2017) – כלים – שמן על מזוניט
יוסל ברגנר (1920-2017), כלים.
שמן על מזוניט. חתום, מוקדש "לעמי בברכות מהינדה, אודרי ויוסל" ומתוארך 1972.
37X54.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. נתון במסגרת.
מקור: עזבון שמוליק סגל.
----------------------
יוסל ברגנר (1920-2017) נולד בווינה. הוריו, הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש, חיו ופעלו במעגלי התרבות והרוח, ומגיל צעיר היה ברגנר נטוע בקרקע פורייה ליצירה. עוד בשנות נערותו בוורשה למד ציור אצל הצייר הירש אלטמן, ובגיל 17 היגר לאוסטרליה עם אחותו, שם פנה ללמוד באקדמיה לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. בשנות מלחמת העולם השנייה לחם בשורות הצבא האוסטרלי, ולאחריה נשא את אשתו, האמנית והסופרת אודרי ברגנר. בשנת 1950 עלו השניים לארץ, וכאן חי ברגנר ופעל, ראשית בצפת ולאחר מכן בתל-אביב, עד למותו בן 97 שנים, שבע ימים ורב פעלים.
ברגנר היה אמן פורה, ושלח את ידו בתחומים שונים – החל בציור וכלה באיור ספרים ועיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. עבודתו רבת פנים, לפרקים קודרת ולעתים בהירה ומוארת, אולם תמיד ניכרת בה נטייתו לסוריאליזם ולסימבוליזם. לאחר מותו ספד לו מבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת בכתב העת "ערב רב" (ינואר 2017): "מאז הציורים שצייר בשנות ה-40 בעקבות סיפורי י"ל פרץ, ברגנר לא חדל לספר לנו סיפורים בציוריו. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת. ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה [...] ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי [...] ותחת שמים קודרים, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שי"ח ברנר קרא 'כל מקום גלות' ו'הוויה של קוצים'".