שנים-עשר פסלוני רפיה ועץ מעשה ידי ברוך מיירנץ – תמונות מחיי העיירה היהודית הפולנית

שנים-עשר פסלוני רפיה ועץ מעשה ידי ברוך מיירנץ – תמונות מחיי העיירה היהודית הפולנית
"העיירה שלי" – שנים-עשר פסלוני רפיה ועץ מעשה ידי ברוך מיירנץ. חתומים על-גבי בסיסי העץ (בצריבה).
שנים עשר פסלונים המציגים תמונות מחיי העיירה היהודית הפולנית – כלה ביום חתונתה (הפסלון, המכונה "הכלה והבדחן" מציג את הכלה יושבת על כיסא מפואר ולצדה כלייזמרים. הבדחן, שתפקידו לבדר את האורחים, עומד על כיסא משמאלה),
יהודי מעשן מקטרת בפינת ספרייתו ("מקטרת ראשונה במוצאי שבת"), יהודים לומדים בחברותא ("חברת עין יעקב"), נער מסדר אותיות על לוח הסְדָר, ועוד.
האמן, ברוך מיירנץ, נולד בעיירה וילון (Wielun) שבפולין ועלה לארץ ישראל בשנת 1935. באמצעות פסליו ביקש לתעד את הדמויות שליוו אותו בשנות ילדותו בפולין. "פסליו הקטנים הם ביטוי לאהבה וחמלה עמוקות. אלה הם זכרונות מגיל הילדות [...] וזוהי מזיגה אמנותית של חיי עוני וכבוד של יהודי בן העיירה. אולם הפסלים האלה הם גם 'יזכור' עז-ביטוי לעולם, שנהרס בצורה כה טראגית. באהבה ללא-גבול תיאר ברוך מיירנץ את חיי היום-יום של קהילה קטנה בימים כתיקונם; את שומרי המצוות, למדניה ובעלי המלאכה שלה; את חיי הקדושה והחולין [...] יתר על כן, הוא החיה מחדש סגנון חיים ישן, כה אופייני ומיוחד ליהודי העיירה" (מתוך הקדמתו של משה דוידוביץ לקטלוג "העיירה שלי". הוצאת "אמיר", 1972).
תערוכתו הראשונה של מיירנץ נערכה בבית ציוני אמריקה בתל-אביב בשנת 1960. יצירותיו הוצגו גם במוזיאון לאתנוגרפיה ופולקלור (מוזיאון ארץ ישראל) ובמוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. תמונות של פסלוני רפיה מעשה-ידיו נדפסו בספר הזיכרון לקהילת וילון (הוצאת "ארגון יוצאי וילון בישראל", תל-אביב, 1971).
גודל משתנה, 13X19 עד 38X23 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב.
ספרות: "העיירה שלי, עץ ורפיה מעשה ידי ברוך מיירנץ", קטלוג בהוצאת "אמיר", תל-אביב, 1972 (מצורף). בקטלוג מתועדים מרבית הפסלונים שלפנינו.