הדרך - בודפשט תש"ד – דרשת האדמו"ר מבעלז ערב צאתו מבודפשט – חוברת נדירה והיסטורית

"...דרך צדיקים והיא דרשת פרידה של כ"ק... מוהר"ר מרדכי רוקח שליט"א הרב דקהל קדושים בילגורייא יצ"ו שדרש פה... וגם דרך קדושים דברי קודש מהגה"ק... מרן אהרן רוקח רבנו הקדוש מבעלזא יצ"ו שאמרו פה עיר הבירה בודאפעסט טרם עלותם לארץ ישראל...".
ערוך ע"י מנחם אהרן לעבאוויטש. המהדורה הראשונה נדפסה פעמיים: בי"ג בשבט ובכ"ג בשבט תש"ד. לפנינו ההדפסה השנייה, שנדפסה ע"י חברת 'תפארת בחורים' בכ"ג בשבט, "יומא דהילולא של מרן הגה"ק מוה"ר יושע מבעלז זי"ע ". בחודש אדר נדפסה מהדורה שנייה (שהיא למעשה ההדפסה השלישית), עם שינויים ובהשמטות מסוימות, כפי שיתואר להלן.
חוברת זו זכתה לפרסום רב בעיקר בגלל פולמוס חריף שעוררה.
הרקע ההיסטורי של הדרשה: עם כיבוש העיר בעלז בידי הרוסים ברח משם האדמו"ר, ולאחר מסע נדודים הגיע לבודפשט ושם שהה בקרב חסידיו כשמונה חודשים, עד אשר עלה לארץ רגע לפני כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים. בעת שהותו בבודפשט אמר האדמו"ר דברי תורה ושיחות קודש בענייני הזמן, ובחוברת זו נדפסו כל הדברים בשמו, כפי שמסרם אחיו האדמו"ר מבילוגריי.
חלק נכבד מן הדרשה עוסק בחובה לעמוד לימין הפליטים היהודים מפולין . הדברים נאמרו בהתרגשות רבה, בכעס כלפי התרבות המערבית ובכאב רב על חורבנה של יהדות פולין:
"חושו, חושו לעזרתם, קומו צאו בעזרת ישראל, בואו שכם אחד לעזרת העם לעזרת העם! במה? אל תשאלו – בכל לב ובכל נפש ומאוד, במי? אל תבדקו – כל אשר ידבנו לבו, למי? אל תחקרו – לכל נרדף, ולכל פליט, בלי שאלות ובלי הכנה, אין בודקים בשעת סכנה, והשואל הרי זה מגונה, ... מלטו נפשות! הצילו משפחות!...".
בחוברת גם מסופר על השתדלות האדמו"ר עצמו למען הפליטים: "ולפני עלותו לארץ ישראל היה על אסיפה של אלופי העדה וראשי הקהילה... על אודות עזרת הגולים... ורבנו הקדוש הכריז פסק דין להלכה ולמעשה... עתה היא עת צרה ליעקב שהשבויים הם בסכנת נפשות בכל רגע ורגע על כן בשעת סכנה כזו מחויב כל אדם לפזר אפילו כל הונו ורכושו להציל נפשות ולמלט משפחות...".
בנוסף עוסקת הדרשה בשלוש נקודות שהיוו את הבסיס לפולמוס הסוער שהתעורר כעבור שנים:
א. הרב מבילגוריי עוסק בשאלה שהתעוררה ביהדות החרדית כבר באותם ימים - האם צדקה ההנהגה הציונית בתחזיותיה השחורות ולוּ עלו יהודי פולין לארץ ישראל הכול היה נראה אחרת. על כך מגיב הרב כי הציונות היא בבחינת נבואת שקר ושליחיה הם נביאי בעל ונביאי שקר. זהו ניסיון שמנסה הקב"ה את הציבור החרדי כדי לראות האם יתפתה ללכת אחרי הציונים.

ב. הרב מבילגוריי טוען שאחיו האדמו"ר מבעלז לא עזב את אירופה מפני הסכנה אלא בגלל שמאז ומעולם רצה לעלות לארץ ישראל: "עוד דבר בפי מה שהנני רוצה להעיר לבכם ולהאיר עיניכם על אודות אשר שמעתי רבבות רבים אשר פחדו פחד חיל ורעדה יאחזון יאמרו הנה קשה להם פרידתנו, אבל ביותר דואגים על העתיד באמרם שאולי ח"ו איזו סכנה מרחפת על מדינה זו ואחי צדיק הדור שליט"א רואה את הנולד על כן הוא הולך הלוך ונסוע לא"י... והוא הולך למקום שלוה ומנוחה ואותנו חס וחלילה עזב לאנחה, מה יהיה באחריתנו, מי יגן עלינו, מי יציל אותנו, מי יעתיר בעדנו ומי ישתדל בעבורנו?
על כן מוטל עלי החוב להודיע לכם ידידים יקרים חכמי אונגארין (=הונגריה) את קושט דבר אמת, כי מי שהוא קרוב ועומד בסביבת אחי הגדול מרבן שמו שליט"א יודע בוודאי שלא במנוסה הולך ולא בחיפזון רץ ונמהר כאלו רוצה לנוס ולנסוע מכאן, רק שאיפתו ותשוקתו לעלות לארץ הקודש המקודשת בעשר קדושות, ויודע אני שזה זמן כביר הוא משתוקק מאוד לארץ ישראל וכל אדיר חפצו ונפשו הטהורה שוקקה לעלות לעיר ה' שמה לעורר רחמים ורצון על הכלל כלו שלא יוסיף לדאבה עוד ויהיה המחנה הנשאר לפליטה...".

ג. השקפתו של האדמו"ר לפיה ליהודי הונגריה לא יאונה שום רע ושתהיה להם מנוחה ושלווה: "שהצדיק רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת מנוחה ושלווה, כי טוב שהצדיק רואה כי טוב וכל טוב ואך טוב וחסד ירדוף וישיג את אחינו בית ישראל בני מדינה זו...".

לדברים הללו צורפו דברי מנדל פְיֶיקַאז' שהביא עדות של רבנית, אשת אדמו"ר, שעל סף הכניסה לתאי הגזים דיברה כנגד דברי ההרגעה שנאמרו ליהודים על ידי האדמו"רים.
אך האירוע המרכזי ביותר היה השמטת אותם חלקים בעייתיים ע"י רבנים חשובים, חסידי בעלז, בעת הדפסת הדרשה בארץ ישראל. כעבור שנים הדבר התגלה ועורר את אותו פולמוס גדול.
הרב נתן אורטנר שליט"א, רבה של לוד, שהיה בין משמיטי אותם חלקים, יצא להגן בעוז על כבוד קדושת האדמו"ר. הוא השיב לטענות כנגד האדמו"ר, ובין השאר הסביר שבנסיבות שהיו אז בהונגריה, לפני הכיבוש הגרמני, הדברים אכן נראו כך, ולא היה טעם לעורר חששות שווא. לגבי הקטעים שנשמטו הוא טען שהדבר נעשה מחשש שהם לא יובנו במשמעותם הנכונה, כפי שאכן קרה לבסוף, לפי דעתו.
כח דף.
מצב: טוב מאוד. העטיפה חתוכה במקצת.