כתב-יד ("ביכל"), מאמרי האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש - לפני תרכ"ו

כתב-יד ("ביכל"), מאמרי האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש - לפני תרכ"ו
כתב-יד, כתיבת מעתיקים שונים ["ביכל" חבד"י], העתקת מאמרי חסידות שנאמרו ונכתבו על ידי האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש, בין השנים תקצ"ה-תר"ה. [ליובאוויטש? לפני ניסן תרכ"ו 1866].
בתחילת ה"ביכל" מופיע דף "מפתחות", ובו רשימת המאמרים שהועתקו בו.
ה"ביכל" שלפנינו נעתק בחיי האדמו"ר ה"צמח צדק" (כלומר, לא יאוחר מחודש ניסן תרכ"ו). הדבר עולה ממספר מקומות ב"ביכל". בדף 77/א נכתב: "בעז"ה ביאור על תורה שמע ישראל מאדמו"ר שיחי' לא"י"; בסוף דף קיט/1: "מאדמו"ר שיחי' שבת קודם ר"ה שנת תד"ר [=תר"ד]"; בדף 104/ב: "שבת מצורע מאדמו"ר שי'"; בדף 86/ב: "שבת וישב תר"ה ליבאוויטש".
המאמרים המתחילים בדף 77/א, ובדף 139/א, כפי הנראה, לא נדפסו. יתכן ומאמרים נוספים שהועתקו ב"ביכל" שלפנינו לא נדפסו.
בכמה דפים מופיעה החותמת: "ז"ו ב"ר ישראל יאגמאן ז"ל".
[136] דף (כתובים משני צדיהם). חסרים 7 דפים. דפי כתב-היד הופרדו זה מזה (נתונים בקלסר). 22 ס"מ. רוב הדפים במצב טוב. מספר דפים במצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וסימני עש.
-----------
ה"ביכל" החב"די
בערך משנת תק"ן ואילך, קרוב למאה וחמישים שנה, היה ה"ביכל" החב"די חלק בלתי נפרד מההויה החסידית החב"דית בערי ועיירות בלרוס (רייסין). על דרכי היווצרותו של ה"ביכל", ועל תפוצתו, מספר החוקר הביבליוגרף רבי חיים ליברמן באחד ממאמריו, ואלו דבריו:
"...יצרה חב"ד שיטה של מעתיקים או "כותבים" ("שרייבער" בלשון חסידי חב"ד). לראשונה בליאזנא, ערש חסידות חב"ד, אחרי כן בליאדי... מאוחר יותר בליובאוויטש... שם ישבו מעתיקים, שהעתיקו את תורותיו של הרבי, שנאמרו קודם לכן בעל-פה לפני החסידים.
הסדר בזה היה כך: בשבתות וימים טובים, ובהזדמנות גם בימות החול, היה הרבי אומר תורה לפני החסידים. אחר שבת ויו"ט היה הרבי מוסר תורה זו גופא, כתובה בכתב-ידו, למעתיק הראשי. הלה העתיקה, החזיר את כתב היד לרבי, והשאיר לעצמו את העתקתו, שממנה עשה אחר כך מספר העתקות בכתב ידו שלו, ומכרם לחסידים. אם לא הספיק לו הזמן למלאות את כל הדרישות לרכישת העתקה, והחסידים היו נחפזים לחזור לעריהם, היה מוסר למעתיק משנה. הללו גם הם עשו העתקות ומכרו לכל הרוצה. חסיד שלא השיגה ידו לקנות העתקה, התכבד, ישב וטרח והעתיק בעצמו מאחת ההעתקות שהשיג.
את החסיד שחזר לביתו ותורה חדשה בתיקו, פגשו החסידים דמתא [=מבני עירו], שהמתינו לשובו, וכמובן נאלץ לאפשר לכל הרוצה להעתיק את התורה לעצמו... חסיד שנתקבצו אצלו במשך הזמן מספר הגון של תורות, מסרם לכריכה, וכך נוצר ה'ביכל', ובדרך זו אצר לו כל חסיד, במרוצת השנים, ספריה של מאמרי חסידות..." (אהל רחל, ג, עמ' 26).
זלמן שז"ר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שהגיע מבית חב"די, הקדיש בזכרונותיו פרק מיוחד בשם "ספריתו של אבא", וכך כותב: "ספריתו של אבא ספריה רגילה היתה, ספרית בעל-בית תורני, אבל הספרים שהיו בביתו לא מקריים היו ולא רק לנוי. ספרי חיים היו הם לאבא, ונחוצים לו, ספר ספר בזמנו, וספר ספר וערכו...
ולמעלה, על הארון, בתכריך מיוחד נשמרו קונטרסים בלתי מכורכים של דא"ח (דברי אלהים חיים). אלה היו קונטרסים של דברי חסידות, כתובים בידי המעתיקים, שסבא היה מביא מבית הרבי בשובו מלאדי, או 'החוזר' היה מביאם שנה בשנה בבואו לביקורו המסרתי, וסבא היה נוהג ללמוד מהם עם אבא, כשאני יושב ומאזין. מה נחקקו בלב האותיות המעוגלות המזהירות כפנינים והרצות על פני השורות המקומרות כקשתות..." (כוכבי בקר, עמ' 9-16).