שני כתבי-יד ("ביכלאך"), מאמרי האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש - ליובאוויטש, לפני תרמ"ג

שני כתבי-יד ("ביכלאך"), מאמרי האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש - ליובאוויטש, לפני תרמ"ג
שני כתבי-יד, בכתיבות מעתיקים שונים ["ביכלאך" חב"דיים], העתקת מאמרי חסידות שנאמרו ברובם הגדול על ידי האדמו"ר רבי שמואל שניאורסון מליובאוויטש [מהר"ש], בין השנים תרל"א-תרל"ג. ליובאוויטש, [לפני תשרי תרמ"ג 1882].
רוב המאמרים בכתבי-היד שלפנינו הם מהאדמו"ר המהר"ש, אך מופיעים בו גם מספר מאמרים של אביו האדמו"ר רבי מנחם מנדל – ה"צמח צדק" ושל זקנו האדמו"ר רבי דוב בער שניאוריו – "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש.
ההעתקה בכתב היד הראשון שלפנינו נעשתה בחיי האדמו"ר המהר"ש (כלומר, לא יאוחר מחודש תשרי תרמ"ג). פרט זה עולה מאחת הכותרות: "בחודש השביעי באחד לחודש... מאדמו"ר מהר"ש שליט"א". ההעתקה נכתבה בליובאוויטש. פרט זה עולה מהכותרת: "שבת פ' פרה תרל"א פה לובאוויץ".
בתחילת כתב היד הראשון מופיע דף מפתחות, ובו רשימת המאמרים שהועתקו בו. בתחילת דף המפתחות נכתב: "זכרון הדברים למצוא כל דברי חפץ הנמצאים בזה הביכול, כל א'[חד] על מקומו יבוא בשלום". על המאמרים שנאמרו על ידי ה"צמח צדק", מצויין בדף המפתחות: "מאדמו"ר נבג"מ [=נשמתו בגנזי מרומים]".
שלושת המאמרים הראשונים שבכתב היד הראשון הם העתקה מהספר "דרך מצותיך", מאת ה"צמח צדק", שהיה עדיין בכתב-יד בזמן ההעתקה (הספר נדפס לראשונה בתרע"א). בסוף כתב-היד נעתק "קיצור תניא" מאת ה"צמח צדק".
בכתב היד הראשון מופיעים רוב פרקי ה"המשך" של "והחרים תרל"א". בכתב היד השני, ששרד רק בחלקו, מופיעים פרקים רבים של ה"המשך" "מים רבים תרל"ו" ["המשך" בטרמינולוגיה החבדי"ת פירושו: סדרת מאמרים העוסקת בהרחבה בבירור סוגיות בקבלה וחסידות, כשכל מאמר הוא המשך לקודם לו. האדמו"ר המהר"ש הוא הראשון שחידש צורה מיוחדת זו במאמריו].
האדמו"ר רבי שמואל שניאורסון – המהר"ש (תקצ"ד-תרמ"ג), האדמו"ר הרביעי לבית חב"ד, בן זקונים לאביו ה"צמח צדק". ידו לא משה מיד אביו. עלה על כס הנשיאות לאחר פטירת אביו בשנת תרכ"ו. הקים את חצרו בעיירה ליובאוויטש, בעוד ששאר אחיו האדמורי"ם עקרו לעיירות קאפוסט, ליאדי וניעזין. מאמריו ו"המשכיו" נודעים בחדותם ובהירותם ובקוצר לשונם (ביחס לשאר אדמור"י חב"ד) וניכרת בהם בקיאותו המופלגת בספרי הקבלה ומחשבת ישראל. כתביו הרבים נדפסו בסדרת הספרים "לקוטי תורה – תורת שמואל". המהר"ש נשא את משא העם על לבו ועסק רבות בשתדלנות למען צרכי כלל ישראל שבתחום המושב ברוסיה, אשר סבלו רבות מגזירות הצאר שניתכו עליהם חדשות לבקרים. השפעה כבירה הייתה לו על חסידיו. נודע כפיקח עצום במילי דעלמא. בעל ידע מקיף ברפואה. ידע כמה שפות והתמצא בהוויות העולם.
בכתב היד הראשון רישומי בעלות בדפים הראשונים.
[236] דף + [118] דף (כתובים משני צדיהם). בכתב-היד הראשון חסרים מספר דפים. בכתב-היד השני חסרים דפים רבים. דפי כתבי-היד הופרדו זה מזה (נתונים בקלסר). כתב-היד הראשון: 22 ס"מ. כתב-היד השני 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש. קרעים בדפים הראשונים של כתב-היד הראשון.
-----------
ה"ביכל" החב"די
בערך משנת תק"ן ואילך, קרוב למאה וחמישים שנה, היה ה"ביכל" החב"די חלק בלתי נפרד מההויה החסידית החב"דית בערי ועיירות בלרוס (רייסין). על דרכי היווצרותו של ה"ביכל", ועל תפוצתו, מספר החוקר הביבליוגרף רבי חיים ליברמן באחד ממאמריו, ואלו דבריו:
"...יצרה חב"ד שיטה של מעתיקים או "כותבים" ("שרייבער" בלשון חסידי חב"ד). לראשונה בליאזנא, ערש חסידות חב"ד, אחרי כן בליאדי... מאוחר יותר בליובאוויטש... שם ישבו מעתיקים, שהעתיקו את תורותיו של הרבי, שנאמרו קודם לכן בעל-פה לפני החסידים.
הסדר בזה היה כך: בשבתות וימים טובים, ובהזדמנות גם בימות החול, היה הרבי אומר תורה לפני החסידים. אחר שבת ויו"ט היה הרבי מוסר תורה זו גופא, כתובה בכתב-ידו, למעתיק הראשי. הלה העתיקה, החזיר את כתב היד לרבי, והשאיר לעצמו את העתקתו, שממנה עשה אחר כך מספר העתקות בכתב ידו שלו, ומכרם לחסידים. אם לא הספיק לו הזמן למלאות את כל הדרישות לרכישת העתקה, והחסידים היו נחפזים לחזור לעריהם, היה מוסר למעתיק משנה. הללו גם הם עשו העתקות ומכרו לכל הרוצה. חסיד שלא השיגה ידו לקנות העתקה, התכבד, ישב וטרח והעתיק בעצמו מאחת ההעתקות שהשיג.
את החסיד שחזר לביתו ותורה חדשה בתיקו, פגשו החסידים דמתא [=מבני עירו], שהמתינו לשובו, וכמובן נאלץ לאפשר לכל הרוצה להעתיק את התורה לעצמו... חסיד שנתקבצו אצלו במשך הזמן מספר הגון של תורות, מסרם לכריכה, וכך נוצר ה'ביכל', ובדרך זו אצר לו כל חסיד, במרוצת השנים, ספריה של מאמרי חסידות..." (אהל רחל, ג, עמ' 26).
זלמן שז"ר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שהגיע מבית חב"די, הקדיש בזכרונותיו פרק מיוחד בשם "ספריתו של אבא", וכך כותב: "ספריתו של אבא ספריה רגילה היתה, ספרית בעל-בית תורני, אבל הספרים שהיו בביתו לא מקריים היו ולא רק לנוי. ספרי חיים היו הם לאבא, ונחוצים לו, ספר ספר בזמנו, וספר ספר וערכו...
ולמעלה, על הארון, בתכריך מיוחד נשמרו קונטרסים בלתי מכורכים של דא"ח (דברי אלהים חיים). אלה היו קונטרסים של דברי חסידות, כתובים בידי המעתיקים, שסבא היה מביא מבית הרבי בשובו מלאדי, או 'החוזר' היה מביאם שנה בשנה בבואו לביקורו המסרתי, וסבא היה נוהג ללמוד מהם עם אבא, כשאני יושב ומאזין. מה נחקקו בלב האותיות המעוגלות המזהירות כפנינים והרצות על פני השורות המקומרות כקשתות..." (כוכבי בקר, עמ' 9-16).