נחום גוטמן
1898-1980

1898-1980
כרכרה עם סוסים, שנות ה-50,
שמן על בד, 60X81 ס”מ,
חתום.

מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן.

”להערכתי, הציור הינו מתחילת שנות ה-50 , מהציורים הראשונים בשמן בנושא ציורי הכרכרה ושלאחריה השתכלל והתפתח הסגנון לצורתו הסופית. צורת הנחת הצבע אינה אופיינית לציורי הכרכרות המאוחרים של גוטמן, אבל ישנם קווים מאד מאפיינים את צורת הציור שלו: העין של הסוס, אחורי הסוס, המסגרות של החלונות שברקע. הבד על המסגרת מאד אופייני לציוריו של גוטמן. בתקופה מסוימת אני הכנתי לאבי את הבדים ויתכן שאני זה שמתח את הבד”. פרופ’ חמי גוטמן, בנו של הצייר.

המראות, הניחוחות, הצבעים והחוויות שספג נחום גוטמן בילדותו היוו לימים מקור השראה ליצירתו ולדרכו האמנותית. בציוריו מתאר גוטמן את אותם זיכרונות קסומים ואבודים של ילדותו. הווי המזרח בשכונות הערביות של יפו הילך עליו קסם רב. לא רק במראה העין אלא גם בקצב החיים. הוא אהב להתבונן באורח חייהם של הערבים, שהיו יושבים על כסאות קטנים בבתי קפה, או כורעים בפתח החמאם, בנימוסי הישיבה והשיחה הנוחה, תוך שאיבת עשן הטבק מתוך הנרגילות. כפי שמעיד נחום גוטמן בדבריו: ”הערבים שביניהם חיינו ביפו זכורים לי כבעלי אופי סימפטי... אהבתי את הערבים יותר מאשר את הטיפוסים של שלום עליכם. בהווי המזרחי שהיה סביבנו הרגשתי תסיסה חזקה של חפץ חיים של אינסטינקטים בריאים וקשר טבעי לנוף... ראיתי במוכרי הגלידה הערבים, הסבלים, בתימנים שלנו, באצילות שלהם, בכל אלה ראיתי קו ישיר של התבטאות, של מראה עיניים, אשר לימים השתדלתי לתת להם ביטוי בציוריי”. ככל שגוטמן הולך ומתרחק בזמן מחוויות ילדותו וככל שהחברה והעיר מסביבו מתרחקות אף הן מזיקתן למזרח ולהווי הימים ההם, כך, בהדרגה יותר ויותר, שקועים נופי ילדותו ביפו ובנווה צדק עם המרכבות והעגלונים הערבים בעולם של חלום אפוף צבעוניות עזה וזוהרת המפקיעה את הדימויים מעולם המציאות. אולם, ”צבעיו עדיין נושאים בחובם את ההתפעמות של ראייה ראשונית שכל המתגלה לעומתה הוא בהכרח יפה ורווי תקווה. מכחולו עדיין מצייר את אגדת הילדות שהיא עדיפה על כל מציאות. אך בחינה חוזרת ונשנית של תמונות אלה מגלה בפנינו מבעד לראשוניות והספונטניות המאפיינות את המבנה הכללי שלהן גם את חיפושי הדרך, את הידע המבוגר והפתרון המסובך שנתבעו לרקמת רושם פשטותן” (אהוד בן-עזר, נחום גוטמן, הוצאת מודן, 1997 , עמ’ 100).

מוטיב הכרכרה – ה”דיליז’אנס” – הרתומה לצמד סוסים, אשר שמשה באותם הימים ככלי התחבורה הראשי של מכובדי העם ואורחיה רמי המעלה, חוזר ונשנה ביצירתו של נחום גוטמן כחלק בלתי נפרד מאותו הווי קסום של הארץ ונופיה בשנותיה הראשונות.