ספר נפש החיים – שלוש מהדורות

ספר נפש החיים – שלוש מהדורות

שלוש מהדורות של הספר נפש החיים, מאת רבי חיים מוולוז'ין:
1. ספר נפש החיים. [קניגסברג, תר"כ-תרכ"א 1860]. מהדורה שלישית.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1419.
2. ספר נפש החיים. ניו-יורק, [תרצ"ה 1935?]. הוצאת ישיבת הגר"א (ברחוב קווינסי 712), עם הקדמת הרב שלום אלעזר ראגאזין.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1422.
3. ספר נפש החיים. שנגהאי, תש"ד [1944]. עם פירוש רוח חיים על מסכת אבות, מאת רבי חיים מוולוז'ין.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1423.
ספר מס' 1 כרוך עם הספרים:
• ספר פירוש על אגדות רבב"ח וסבי דבי אתונא, מאת הגר"א מווילנא. [קניגסברג, תרכ"ב 1862]. וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 462.
• ספר אור ה', מאת רבי חסדאי קרשקש. [יוהאניסבורג, תרכ"א 1861].
5 ספרים ב-3 כרכים. גודל ומצב משתנים.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.

הספר "נפש החיים"

ספר "נפש החיים" הוא מהספרים המפורסמים והנלמדים ביותר מיום צאתו לאור ועד לימינו. ספר זה חולל מהפכה לדורות בתודעה של עולם התורה הליטאי. דורות התחנכו על מסריו, ערכיו ורעיונותיו.

הספר מחולק לארבעה שערים. כל שער מוקדש לבירור עניין אחר ביסודות האמונה, תורת הקבלה ועבודת ה'. השער הראשון מבאר באריכות את המושג הקבלי "צלם", וכן מבאר את ההגדרות של "נפש רוח ונשמה" – מושגים יסודיים בתורת הקבלה. השער השני עוסק בעבודת התפלה. השער השלישי עוסק בהגדרת נוכחות האור האלוקי בעולם, ובביאור המושג הקבלי היסודי "צמצום אור אין סוף". השער הרביעי, השער הארוך והמפורסם ביותר בספר, עוסק בחשיבות העצומה ובערכו המרכזי של לימוד התורה, וכן מבאר את המושג "תורה לשמה" לשיטתו. בשער זה מוכיח המחבר ממאמרי חז"ל מהתלמוד, ובעיקר ממאמרי הזוהר הקדוש, שההתמדה והיגיעה בתורה היא חזות הכל ותכלית הכל וסיבת כל הבריאה, וכי המתמיד היגע בתורה מקיים את העולם כולו כפשוטו, מאיר אור אלוקי בכל העולמות, וכל העולמות ניזונים מתורתו.

בנוסף לארבעת השערים, נדפסו בספר שמונה פרקי פולמוס, בעניינים שהיו לסלע מחלוקת בדורו בין "המתנגדים" ל"חסידים". בפרקים אלו מותח רבי חיים מוולוז'ין ביקורת חריפה על דעות ותופעות שרווחו אצל חלק מה"חסידים". הדפים שבהם נדפסו שמונה פרקים אלו נכרכו ברוב המהדורות בין השער השלישי לשער הרביעי [ישנם עותקים בודדים מהמהדורה הראשונה בהם פרקים אלו נכרכו במקום אחר בספר, או שלא נכרכו כלל (או שנתלשו)]. ישנם גם פרקים נוספים בגוף הספר בהם מתפלמס המחבר עם דעות שמצא בספרי חסידות או ששמע מפי "חסידים", ואלו הם: פרק כב שבסוף שער א (חלקים גדולים מפרק זה נדפסו כלשונם בהקדמת הגר"ח לביאור הגר"א על הזהר שנדפס בשנת תק"ע – ראה פריט 45); פרקים ג, ו, ט שבשער ג; פרקים א-ג, ח, שבשער ד. [לפי טענת כמה מן העוסקים בקבלה בדורות האחרונים, למרות התנגדותו לרוב חידושיהם הרעיוניים של גדולי החסידות, סבור הגר"ח בביאור מושג ה"צמצום", עליו האריך בשער ג, כדעת גדולי החסידות. ראה לדוגמה: הרב אליהו אליעזר דסלר, מכתב מאליהו, ד, עמ' 324, ה, עמ' 484; הרב אהרון סורסקי, מרביצי תורה ומוסר, ג, עמ' סו; הרב מנחם מנדל כשר, תורה שלמה, ח, עמ' רמט; הרב אשר זאב וורנר אב"ד טבריה, בנערינו ובזקנינו, עמ' צב-צד, ועוד].

כאמור, הספר הפך ל"נכס צאן ברזל" של עולם התורה הליטאי. דורות התחנכו והלכו לאורם של קטעים מפורסמים בספר (ואף סיפורים נכרכו אודותם).

בין הקטעים המפורסמים:

"ענין גדול וסגולה נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו... כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם... והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו, ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם, ומשעבד ומדבק טהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה. כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל... וגם יגזור אומר יקם לו לפעול עניינים ונסים נפלאים היפוך סדר כחות הטבעיים" (שער ג, פרק יב).

"והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי ח"ו אף רגע אחד ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים, והיו לאפס ותהו ח"ו" (שער ד, פרק יא).

הספר התקדש וזכה להערצה בקרב רבים מגדולי הדורות. הגאון רבי מאיר אויערבאך, אב"ד קאליש, כותב בספרו "אמרי בינה": "תקבעו עתים בכל יום ללמוד... וספרי המוסר מספרי הקדושים... וספר נפש החיים, שדבריו הקדושים נשאבים ונחצבים ממקורות נאמנים, וכל דיבור ודיבור שבספרו הוא אומר מעט ועושה הרבה להמתבונן בדבריו הקדושים, ומלהיב הלב לאהבת התורה". מסופר על רבי יחזקאל אברמסקי שנהג עשרות שנים, בכל ליל שבת, לקום משנתו באישון ליל, ולהגות בספר "נפש החיים" בשער רביעי – שער התורה (מלך ביופיו, עמ' 97).

רבי ישראל איסר מפוניבז' כותב בספרו "מנוחה וקדושה": "הגאון מוהר"ח היה חסיד גדול, וכל ימיו היה מצטער לזכות את הרבים, לכן זכה שספרו נפש החיים כוחו להלהיב לבב אנוש כאילו היה שומע מפי המחבר בחיים חיותו, ובפרט בשער רביעי, הוא שער התורה". במקום אחר הוא ממליץ ללמוד בשער רביעי לפחות פעם בשבוע, ובמקום נוסף כותב: "ודע שרוח הקודש מוטמן ושורה על דברי ספרו, שיתקבל ויופלש בלב הלומד בו לקלוט יראת ה' טהורה".