מכירה פומבית 182 חלק א' אמנות ישראלית ובינלאומית
תירוש
30.10.21
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל

מכירת האמנות החצי שנתית הגדולה.

כולל עבודות מ:

אוסף חברת השקעות כדאיות (מקבוצת פישמן)

אוסף קבוצת אי. די. בי

אוסף פירון

אוסף גבי ועמי בראון

אוסף שרה ואדם אייל

עיזבון עו"ד חנן שנון


למידע נוסף
המכירה הסתיימה

פריט 5:

שמשון הולצמן
1986 - 1907

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
נמכר ב: $2,600
הערכה :
$ 5,000 - $8,000
עמלת בית המכירות: 18%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
על פריט זה יחולו עלויות משלוח מיוחדות, לפרטים יש לפנות לבית המכירות
המכירה התקיימה בתאריך 30.10.21 בבית המכירות תירוש

1986 - 1907
הטיילת בטבריה, 1950-1955 ,
שמן על בד, 110X165 ס"מ,
חתום.
שמשון הולצמן נולד בשנת 1907 בגליציה ועלה לארץ ישראל בשנת 1922 . הוא שייך במידה רבה לדור האמנים שכונן את האמנות הישראלית. ציורי הנוף של הולצמן הם דוגמא מובהקת לחיבור הרגשי למראות הארץ כפי שחוו אותו האמנים בני הדור שהגיעו אליה ממחוזות אחרים. הוא נודע ונשאר בתודעה כצייר של אקוורלים, אבל הוא הירבה לצייר גם בצבעי שמן, וכמו האקוורלים שלו, המתאפיינים בצבעיהם הבהירים, בשקיפות ובתחושה של קלילות המחליקה על דף הנייר, כך גם ציורי השמן של הולצמן מתייחדים במיידיות הביצוע, בתנופת היד ובמכחול הנע בחופשיות ובאנרגטיות, והתוצאה: “הכתם הנכון במקום הנכון”, כפי שאהב הולצמן לצטט את הצייר מקס ליברמן. הוירטואוזיות שלו באה לידי בטוי בתרגום של מראה עיניים לשפה של קוים וכתמים, וכדברי המשורר נתן זך: “...תוך כדי שכלול בלתי פוסק של הכלים, כך נעשית היד חופשית ובטוחה יותר, והכתם נעשה סוגסטיבי וקולע יותר – עד להופעת מיחברים מוסיקליים מופלאים...” “נושא שאני מצייר”, נהג גם הולצמן עצמו להעיד על ציוריו, “הוא כמו מנגינה, חוזר בלי סוף...אני מצייר מקום חמישים פעם ויותר ואף פעם זה לא אותו הדבר”. ואכן, רבים מן הנופים של הולצמן הם מעין אטיודים הגובלים בהפשטה של קוי מתאר משוחררים ובצבעוניות כמעט “פובית” מלאת חיים ואופטימית, ברוח שמחת החיים של מאטיס, בין אם מדובר בנופי הכנרת, צפת, נחל הירקון, נווה צדק, או בסצינות השוק של עכו או של יפו עם דמויות הנשים הערביות בשמלותיהן הכפריות.
החל בסוף שנות הארבעים נהג הולצמן לצייר בחדשי הקיץ בצפת, ובחורף בטבריה. אל הטיילת של טבריה השקיף מקרוב, מחלון ביתו. הציור שלפנינו חריג מאד במידותיו, ובחלקו הוא יותר ריאליסטי מסוגסטיבי. הולצמן נשאר כאן נאמן במידה רבה למרכיבי הנוף: המבנים לאורך הטיילת, רכס ההרים והעננות הלבנה ברקע, ובמרכז, הצמחייה – גזע עץ כמעט עירום שזרועותיו מיתמרות והעלים הירוקים שלו תלויים מלמעלה ומנקדים את הרקיע, ושיח ירוק ובשרני עם תפרחת אדומה, המטיל צל סגלגל על המדרכה שלרגליו. את כל אלה כמו עוטפים מרחבי תכלת השמיים ותכול המים, צלולים ובוהקים באור השמש החורפית. דומה כי הם נעטפו גם בחדוות היצירה ובתחושת הקיץ הנצחי שהצייר מקרין בנדיבות על סביבתו המוכרת והאהובה. הנוף הישראלי, הן בחוצות הערים והן במרחבי הטבע, השתנה לבלי הכר בעשורים שחלפו מאז צייר הולצמן את הטיילת בטבריה. בציורי הנוף שלו ובאלה של בני דורו נשמר תיעוד נאמן של מראות העבר ורוח הזמן שלהם.
כרמלה רובין

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
נגישות
menu