ערכה להקזת דם, שימשה לרפואת האדמו"ר הרש"ב לפני הסתלקותו – לימים שימשה גם את בנו האדמו"ר הריי"ץ

ערכה להקזת דם, שימשה לרפואת האדמו"ר הרש"ב לפני הסתלקותו – לימים שימשה גם את בנו האדמו"ר הריי"ץ

ערכה להקזת דם ששימשה לרפואתו של רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, קודם להסתלקותו; לימים שימשה גם את בנו רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
ארבע כוסות רוח (עשויות זכוכית; שני גדלים שונים) ואזמל (כוסלת lancet). נתונים בקופסת עץ.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדת הרש"ב הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הערכה להקזת דם שסבא שלי [הרש"ב] השתמש בה קודם הסתלקותו. אבי [הריי"ץ] השתמש בה גם כן בשנות העשרים והשלושים למאה ה-20". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.

רפואת האדמו"ר הרש"ב
בספר "אשכבתא דרבי" מאת הרב משה דובער רבקין - אשר זכה לעמוד ליד מיטת חוליו של הרש"ב ולשמשו בימים, בשעות וברגעים האחרונים קודם להסתלקות במוצאי שבת אור לב' ניסן תר"פ – מתואר כיצד בימים שקדמו להסתלקות השתמשו הרופאים מספר פעמים בכוסות רוח לצורך רפואת הרש"ב: "באשמורת הבוקר יום ד'... לערך בשעה 9 בא הפר"פ זאוואדסקי... החלישות הי' ביותר... צוה להעמיד באנקעס יבשים [כוסות רוח] ואיזה רפואות... בערב העמידו לו באנקעס יבשים... ומרגע לרגע הי' ניכר בו חלישות ביותר... ביום ה' בבוקר... צוה הפר"פ וגם הד"ר לנדא להעמיד עוד באנקעס יבשים כשלשים נגד הריאה משני הצדדים, גם שמונה באנקעס קראוואסאסנע [כוסות רוח להקזת דם]... ולערך בשעה 11 העמידו לו הבאנקעס, ואף שהי' לו כאב גדול (כאשר אמר אח"כ) עכ"ז [עם כל זה] בעת מעשה לא הי' נשמע ממנו שום אנחה. אחרי העמדת הבאנקעס... הכין עצמו להתפלל, ואחזתי לפניו הסדור והתפלל עד הודו, ולהנחת הטו"ת [טלית ותפילין]... הי' מוטל עוד להזהר שלא לנגוע במקום שהעמידו הבאנקעס... והי' ניכר בו מרגע לרגע חלישות ביותר, וכי מצבו נעשה רציני ביותר" (שם, עמ' 84-85).
הרב אברהם ברוך פבזנר, שזכה אף הוא לשמש את האדמו"ר הרש"ב בימים האחרונים קודם ההסתלקות, מתאר גם הוא בזכרונותיו את השימוש שעשו הרופאים בכוסות רוח לצורך רפואתו של הרש"ב: "ביום ג' ציווה זאוואדסקי להעמיד באנקעס פשוטים [כוסות רוח] לבל יתפוס המחלה בהריאה, וגם קראוועסאסנע [כוסות רוח להקזת דם] להוציא דמים שבל יתפוס המחלה בהמוח"; "ביום ה' העמידו לו קראוועסאסנע באנקעס פעם ב' וגם עלוקות העמידו לו..." (מובא בספר "שמועות וסיפורים", עמ' 176-181).
על פי האישור המצורף, הערכה שלפנינו היא זו ששימשה לרפואת האדמו"ר הרש"ב בימים שקדמו להסתלקות.
על פי המתואר בהמשך האישור, האדמו"ר הריי"ץ השתמש אף הוא בערכה שלפנינו, בשנים שלאחר הסתלקות אביו הרש"ב, בשנות העשרים והשלושים.
בשלהי חשון תרפ"א חלו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה ושלשת בנותיו במחלת הטיפוס, ושכבו במשך כחודשיים על ערש דווי. לאחר שהחלים, נזקק הריי"ץ לעבור ניתוח ברגלו הימנית, והיה מרותק למיטתו במשך חודש נוסף (ספר התולדות להריי"ץ, חלק ג', עמ' 369). הרב יצחק אהרן גולדין - ששימש את האדמו"ר הריי"ץ בעת חוליו - מספר על שימוש שנעשה באותה עת בכוסות רוח לצורך רפואת בתו הצעירה של הריי"ץ, הרבנית שיינא, אשת הרב מנחם מנדל הורנשטיין: "פעם א' היו צריכים לעשות באנקעס [כוסות רוח] לבתו הצעירה הרבנית מרת שיינדל הי"ד, ונשפך הבענזין ונעשה אש גדולה והתחיל לצעוק פאזאר [שרפה], וזה הי' אצלו אחרי הניתוח ברגלו, והי' שוכב, והי' אסור לו לזוז ממקומו, והגביה א"ע [את עצמו], והי' בבחי' התעלפות" (ספר השיחות תר"פ-תרפ"ז, עמ' 23).

מצב טוב.