"הופך דפים" של האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש – עם אישור חתום בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי'

"הופך דפים" של האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש – עם אישור חתום בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי'

"הופך דפים" של רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
"הופך דפים" (page turner – אביזר המשמש לדפדוף בספרים וכתבי-יד עדינים, לעתים משמש גם כסכין לפתיחת מכתבים), עשוי עצם.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את סכין הנייר, עשוי עצם... להפרדת דפים הדבוקים זה לזה בספר. סבי הרש"ב השתמש בו. הוא השתמש בו גם לדפדוף בכתבי-יד שבירים במיוחד. הוא העניק לי אותו בקיץ 1918". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.

אוסף הספרים והכתבים של האדמו"ר הרש"ב
ידועה חיבתו הרבה שרחש האדמו"ר הרש"ב לספרים ולכתבי יד עתיקים, ובייחוד לכתבי יד אבותיו הקדושים אדמו"רי חב"ד. ברשותו היה אוסף ספרים וכתבי יד גדול שקיבל מעזבון אביו המהר"ש, אותו בנה והרחיב במשך כל שנות נשיאותו (תרמ"ג-תר"פ). באגרותיו אל בנו הריי"ץ ואל כמה מחסידיו מופיעות הוראות רבות בנוגע לרכישתם של ספרי דפוס וכתבי-יד שונים. בייחוד השתדל הרש"ב לאתר ולרכוש כתבי-יד מאבותיו אדמו"רי חב"ד, אשר כפי שכתב: "הכ"ק והכי"ק הם חיי נפשי ממש". באגרת אל אחד מחסידיו בנוגע לכת"י האדמו"ר הזקן כתב: "אלו ידע כבוד מעל' את תשוקתי הפנימית והעונג העצמי מדברים אלו בודאי לא הי' מונע את הטוב מאתי"; ובנוגע לכת"י האדמו"ר האמצעי כתב: "ידוע לו גודל תשוקתי ואהבתי לדברים אלו". באגרת אל שאר בשרו הרב שניאור זלמן סלונים, אשר השיג עבורו מספר כת"י, כתב הרש"ב: "את הכ"ק קבלתי ומאד נהניתי מהם... דברים יקרים מאד, ומאד שמחתי עליהם. ונא לחקור ולחפש אולי ימצא עוד דברים יקרים יודיעני נא". באגרת נוספת כתב לו: "כן קבלתי... תשורתו היקרה עלי מאד, דרוש ברכת חתנים כי"ק, וגודל ת"ח [תשואות חן] לכבודו. ומי יתן והי' עם לבבו זה לשלוח לי לעתים קרובים מהני מילי מעליותא"; ובאגרת נוספת: "כן קבלתי הכי"ק... כולם בשלימות, ומעומק לבבי אודה לה' אשר זיכני בהדבר הגדול הזה.. דבר גדול עשה בזה וזכותו גדול בזה".

על ספרים וכתבים אלו שמר האדמו"ר הרש"ב כל חייו כבבת עינו ונהג בהם בזהירות רבה. הרש"ב דאג בעצמו לסידור אלפי הספרים בארונות הספרייה בליובאויטש: "הנני נהנה אשר נעשה סדר בהספרים... בעמידתן צריכים לראות שלא יעמדו צפופים ודחוקים", וראה בהם אוצר חשוב עבור היהדות החרדית ברוסיה: "יען רצוני שיהיו הספרים במדינתינו וביד כשר". בשעה שנסע מביתו היה ממנה את בנו הריי"ץ על הכתבים, והעניק לו הדרכות והנחיות שונות הנוגעות להשגחה ולשמירה עליהם: "אודות נסיעתך למאסקווא, עיקר המניעה אצלי מצד הכתבים, כי ירא אני להניח הכתבים על ידי אחרים"; "כשנסעת לויט[בסק] על מי הנחת שמירת הכתבים"; "בנסעך מביתינו תמנה שומרים על הכתבים שיהיו שם תמיד ויהי' כל לבם ונפשם על הכתבים". בספר "ליובאוויטש וחייליה" להרה"ח ר' רפאל נחמן (פאלע) כהן מסופר על הקפדתו של הרש"ב בשמירת הכתבים בעת נסיעותיו מחוץ לגבולות רוסיה או למקומות מרפא: "כשנסע לקח אתו, חוץ משאר החפצים, את הכתבי יד שהי' לו בשני ארגזים, וכשהעגלון הטעין אותם על העגלה הי' הרבי עומד כל הזמן בחצר ומשגיח".

בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה. אחת מטרדות המעבר הייתה האופן בו יש לנהוג באלפי הכתבים והספרים, שלא ניתן היה לשלחם בזמן מלחמה לרוסטוב המרוחקת, והוחלט אפוא להעבירם למוסקבה. כפי שכותב בנו הריי"ץ: "בעת העתקת המושב מליובאוויטש חובשו כל ספרי הדפוס בתיבות, חמשה אלפים ארבעה מאות ושלשים נומערין... ולמען אשר יהיו שמורים בעזה"י ממקרי אסון הרגילים ל"ע בעת מלחמה והדומה, נשלחו הספרים למשמרת לעיר הבירה מוסקבה בואגאן [קרון] מיוחד, וניתן למשמרת בתוך אחד מקומי המשמר הבנוים בכל חוקי השמירה מאסון אש, מים וגניבה. מפני מצב המלחמה לא הי' אפשרית בדבר להוביל אוצר הספרים ממוסקבה לרוסטוב". המשלוח האמור נגע לספרים שבדפוס בלבד, ואילו את כתבי היד לא הסכים הרש"ב להוציא אפילו לא לרגע אחד מרשותו, ולקח אותם עמו לרוסטוב (על גלגוליו וקורותיו של אוסף הספרים והכתבים של האדמו"ר הרש"ב ראה בהרחבה בספר "ספריית ליובאוויטש", פרק ה', עמ' מג-סח).
שעה קלה לפני הסתלקותו באור לב' ניסן תר"פ ברוסטוב, התייחס הרש"ב לאוסף זה ואמר: "אני עולה השמימה, את הכתבים אני משאיר לכם".

22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים.