אורי ריזמן
1991 - 1924

1991 - 1924

זוג, שמן על בד, 73X100 ס”מ, חתום. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ספרות ותערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין חרוד, אוקטובר 2009 - אפריל 2010 , עמ’ 176 (מצולם). ”אני לא לגמרי סגורה לגבי זהות המצוירים. ניסיתי להפעיל את חברותיי מכברי וגם הן לא מזהות. (...) ייתכן שהבחור הוא שמעון מקבוצת ’רגבים’, היה מאומץ במשפחה. בכל אופן, הציור נפלא.” את המילים הללו כתבה הציירת, אסנת בן-שלום, בתו של אורי רייזמן, משנתבקשה לסייע באיתור זהותן של הדמויות בציור הנוכחי. אם כך, שמעון מקבוצת ’רגבים’ (וידידה, מתנדבת בלונדינית) שבקיבוץ כברי? או, שמא, שחור-עור מקורזל-שיער, מישהו שפגש רייזמן בפאריז ב- 1971 (דוגמת הציור ”דיוקן גבר שחור”, פאריז, 1971 )? קשה לדעת. אורי רייזמן היה כבן חמישים שעה שצייר את הציור המשובח הזה, פרי גיבושה של שפה אמנותית אישית, מאז לימודיו בפאריז בתחילת שנוות ה- 50 . רק עתה, בשנות ה- 70 , העניק לו קיבוצו, כברי, את זכות הציור מדי יום, והוא אז חבר בקבוצת ”אקלים”, שדָגלה בזיקה בין האמנות הישראלית למקום הישראלי. רייזמן לא היה מוכּר עדיין כפיגורה מרכזית בסצנה המקומית. אפילו ב- 1988 , כשהוצגה רטרוספקטיבה שלו במשכן לאמנות בעין-חרוד, מחה איתמר לוי: ”הוא (רייזמן) הצייר הפיגורטיבי והקולוריסט הטוב ביותר בארץ, צייר בעל עוצמה ועומק רגשיים, אך היחס אליו הוא כאל עוד צייר טוב מהשורה.” מאוחר יותר, לאחר מותו (ב- 1991 ), זכה להכרה אמנותית מקיר אל קיר והפך ליקיר-עולם-האמנות. אך, הוא עצמו הפך דכאוני באותה תקופה, ואת תעצומות רגשותיו ביטא בציור בלתי אמצעי בקולוריזם פוביסטי (אינטואיטיבי, קאפריזי, אישי לחלוטין) שטוח ובפיגורטיביות אקספרסיוניסטית. ב- 2004 , לרגל הצגת תערוכת הניצחון של רייזמן במוזיאון תל אביב, תיארה דומיניק לוי-אייזנברג את מעשה הדיוקנאות של האמן: ”הבניית הפיזיונומיה של הפַנים כהצטברות של גושים וכתמים בצבעים בוטים וניגודיים, המוטחים על הבד חטיבות-חטיבות (...) באופן שיוצר על פי רוב חזות טיפוסית בעלת אופי קריקטורלי (...). פעולת הציור היא למעשה מחיקה או ניפוי של תווים. (...) בתהליך זה (...) יש מהלך כוחני ואקסטאטי ממש, הפורק אנרגיות אדירות.” (בתוך: ”אורי רייזמן”, מוזיאון תל אביב, 2004 , עמ’ 38-37 ) ומרדכי עומר תמצת: ”הדיוקנאות מעשה ידי אורי רייזמן טעונים בהתייחסויות נפשיות סוערות, וזאת על אף שבשפתו הצורנית הוא קרוב יותר, בצבעוניותו כמו גם במשטחיו התמציתיים, למופשט ולמינימליזם.” (שם, עמ’ 41 ) כזו היא, אכן, מורכבות שפתו של הצייר המצוין הזה: אקספרסיוניסט, פוביסט, מינימליסט, פיגורטיבי, מופשט. הכול גם יחד. התבוננו בציור שלפנינו: ראו את משטחי הצבע החד-משמעיים והדו-ממדיים, שחוברים להרמוניית ניגודים חושניים ושובת-לב; ראו כיצד קומץ ממגעי מכחול זריזים ו”פרימיטיביים” בפניהם של בני הזוג מצמיחים אישיות שלמה. וראו כיצד האחדות המֶחְבָּרית של הצמד בוראת ”הר” נוסף, מהרי נופיו, מוכי האור והשמים, של אורי רייזמן. ולסיום: מי הם אפוא השניים בציור? מייל נוסף מאסנת מגלה: ”עבודת הבילוש שלי נמשכת. כפי הנראה, הבחור הוא שמעון מקבוצת ’רגבים’ (היה מאומץ במשפחתנו) וחברתו דאז, מתנדבת מדנמרק. עכשיו אני מחכה לאישור של שמעון.” המייל הבא: ”טוב, אז החברים מכברי הגיעו לשמעון שחי בחו”ל והוא אומר שזה לא הוא בתמונה. (...) מצטערת, ניסיתי.” מייל אחרון: ”בנצי (הבקי מאד ביצירת אורי רייזמן/ג.ע) חזר מחו”ל וגם הוא אומר שהבחור שמצויר הוא שמעון וחברתו המתנדבת. אחרי הכול, עברו שנים, גם שמעון מתקרב לשמונים ובהחלט יכול להיות שהוא כבר לא זוכר. מקווה שעזרתי קצת.” גדעון עפרת