האשה והבחירות – מודעה ציורית ומיוחדת במינה – פולמוס בחירת נשים, 1920 תר"פ – נדיר ביותר!

דף מודפס משני צידיו, ובו‫ לקט מאמרים של אישי ציבור חרדיים הכותבים (רובם בשמות בדויים) נגד זכות האשה להיבחר. נדפס בזמן הבחירות לאסיפת הנבחרים, אשר שימשה כמועצת "המדינה שבדרך" בתקופת המנדט הבריטי. דפוס לונץ, [תר"פ.]‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬
דף זה אינו רשום במפעל הביבליוגרפיה. העותק שיש בספריה הלאומית שונה בגודלו מזה שלפנינו. נדיר באופן יוצא דופן!
בעמוד הראשון של המנשר מאמר בן ארבעה פרקים, מאת "ברוריה ירושלמית". בפרק הראשון מתואר מקומה הטבעי של האשה, ה"רחוקה על פי עצם הויתה מענייני פוליטיקה שיסודה נרגנות ואמביציות שפלות". האשה היא "עקרת הבית המלכה המושלת... נכשל הבעל בשוק והתעצב אל לבו – ובא אל ביתו זו אשתו ומצא בסביבתה אהבה טהורה ונאמנה...".
בפרק השני מתואר ההרס כאשר האשה יוצאת מעבודת הבית: "נחרב הבית והמשפחה, האטמוספירה הפוליטקאית המלאה אדי רעל מטמאה את האשה... הבעל באין אלו אשה אהובה המחכה לו בפנה שלו אשר לפניה יוכל לתנות את צרותיו ביגונו – פונה הצידה... כל הבנין המשפחתי הולך ונהרס...". ה"כותבת" מסיימת את דבריה: "במטותא מכם גברים נכבדים אל תוציאו את האשה העבריה בעל כרחה מבית מקדשה, ואל תסחבו אותה אל תוך הקלחת המכוערת של הפוליטיקה".
הפרק הרביעי הוא אולי המפתיע ביותר: "שני סוגים הם הדורשים "זכות" בחירה לנשים... א) רוקים-זקנים שלא זכו לישא נשים, ובהיותם רחוקים מחיי משפחה נעימים וטהורים הם שואפים לפחות להימצא זמן מה בחברתם העריבה של המין היפה, וכמו כן בנות ישראל שישבו עד שהלבינו שערותיהן וחיי בדידות ושעמום נמאסו עליהם – מגמתן היותר עליונה היא לבלות שעות אחדות עם גברים עליזים. ב) פרות הבשן... הגבירות מוסרות את הנהלת הבית בידי שפחות, והן להוטות אחר תפנוקים זוללים במה לבלות את זמנן ולמלאות את הריקניות שבחייהן, הן הן העומדות בראש התנועה של "זכות" בחירה לנשים.
בעמוד השני של הדף ארבעה מאמרים על אסיפת הנבחרים. במאמר הראשון מוסברת החשיבות העליונה והדחיפות הרבה לארגון מיידי של אסיפת הנבחרים, הנחוצה "לתקוותנו הלאומית הכללית". "כל רגע שאספת הנבחרים איננה יוצאת לפועל בתכונתה האמיתי, חטא גדול הוא". הכותב: "אליהו התשבי". ניכר שהכותב קרוב ברוחו לתנועה הציונית, ובשום אופן אינו מתנגד לעצם קיומה של אסיפת הנבחרים! זאת בשונה ממה שמקובל לחשוב כיום בקרב ההיסטוריונים, שההתנגדות החרדית לאסיפת הנבחרים ולוועד הלאומי היתה אידיאולגית ועקרונית.
המאמר השני הוא ביקורת על העיתונות, הסוגרת את שעריה לפני דעת הציבור, ומנהלת "תנועה כבירה בעד "זכות" האשה באסיפת הנבחרים". "לא נזכר אף מילה אחת מכל אותן הדעות והשאיפות שהובעו מאת חלק הגדול של הציבור המקומי. הקורא התמים הולך שולל אחריה וחושב כי התנועה בעד "זכות" האשה היא דעת הציבור כולו". הכותב חותם כ"עיתונאי".
המאמר השלישי מותח ביקורת על כך ש"קומץ אנשים חניכי מערב אירופה אומרים להרכיב על הציבור המקומי אופני חיים חדשים", במתן זכות לנשים להיבחר. חתום: "בן דרור".
המאמר הרביעי "הסירו המסוה!" פונה למנהלי המזרחי, ובו מחאה חריפה על כך שאינם נשמעים להוראת אסיפת הרבנים שהחליטו על פי רוב שלא להשתתף בבחירות, בגלל מתן הזכות לנשים להיבחר. "איך אין לכם בושה אחר כך לנסוע ליפו ולעשות שם תעמולה בעד? איפה היא האמרה תורת ישראל אשר חקקתם על דגלכם... מחוץ למחנה החרדים אתם, הגיע הזמן להתראות לפנינו הפרצוף האמתי שלכם... כל פעולותיכם הם נגד הדת מעשיכם הם לקלקל ולהחריב...". כאן לראשונה חתומה דמות אמיתית: משה גליקמן-פרוש, מראשי הסניף הירושלמי והקיצוני של אגודת ישראל.
בתחתית העמוד הראשון מופיעה הוספה, מה"שעה אחרונה", אשר בסופה נכתב: כל ישראל לא יקח חלק בסדר הבחירה שלהם.. רק יעכב את קולו עד שיבוא סדר בחירה בהסכמת הרבנים שליט"א".
פריט מרתק, מיוחד במינו, החושף את הלך הרוח החרדי כלפי הועד הלאומי – יסודה של מדינת ישראל, וגם משקף דעות מסוימות, השנויות במחלוקת, כלפי זכויות האשה.
44 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן ובלאי אופייני. בול מס בראש הדף. פריט היסטורי, מרתק ונדיר במיוחד!