מכתב מאת פרופ' איינשטיין המביע רגישות יוצאת מן הכלל לצער הזולת. אוטוגרף חתום. פרינסטון, 26.04.1945

"אנו דומים ליורדי ים שספינתם נטרפה..." מכתב תנחומים רגיש וכנה בצורה יוצאת מן הכלל מאת פרופ' אלברט איינשטיין אל בני הזוג הלד. פרינסטון, 26.04.1945.

מפרט: [1] דיו על נייר. 21.5X27.5 ס"מ. גרמנית. 28 שורות בכתב ידו ובחתימתו של איינשטיין.

רקע: המכתב שלפנינו חושף את גישתו האנושית והרגישה של איינשטיין, בבואו לנחם את בני הזוג הלד על הטרגדיה המשפחתית שפקדה אותם עם האובדן הפתאומי של יקירם בימי מלחמת העולם השניה. המכתב נכתב לקראת סיום המלחמה, וייתכן ונסיבות הטרגדיה קשורות לשואה או לנפילה במלחמה. איינשטיין מציין במכתבו, שאינו רואה נחמה בכך שהמוני אנשים נוספים מתמודדים עם הטרגדיות האישיות שלהם, אך מרגיש צורך להביע בפניהם את הזדהותו העמוקה בצערם. 
איינשטיין ממשיל את חווית האסון הקוטע את מהלך החיים והורס את אשליית הביטחון האישי לספינה שטבעה בלב ים, בעוד ניצוליה נאחזים בקרש עץ, ונאבקים לשמור על שיווי משקלם וכך נסחפים ליעד בלתי נודע. הוא מוצא נקודת נחמה בכך שגם אותם אלו החיים על קרש עלוב, מגיעים בסופו של דבר להשלמה עם המצב וסובלים פחות. 
את התקווה שלו להיפגש עמם בקרוב, הוא ממשיך וממשיל למפגש קרשי ההצלה שלהם ושלו. 
ניתן ללמוד מכאן שגם איינשטיין, המזדהה עם כאבם, מוצא עצמו נסחף על גבי קרש עלוב בלב הים, ולא מן הנמנע שזו היא תחושתו האישית של איינשטיין "שנסחף בלב ים" בשנת 1933, כאשר גרמניה הנאצית שללה את אזרחותו ושדדה את רכושו, והוא נאלץ לעזוב לבנות את חייו כפליט, במקום אחר. 

להלן תרגום המכתב לעברית:
מר וגברת הלד (Held) הנכבדים,
אנו, בני האדם, חיים בדרך כלל באשליה של ביטחון ובתחושת ביתיות, בסביבה פיסית ואנושית מוכרת. אולם כאשר נקטע המהלך של חיי היומיום ושל הצפוי, אנו נוכחים לדעת שאנו דומים ליורדי ים שספינתם נטרפה, והמנסים לשמור על שוויון המשקל ביושבם על קרש עלוב. אנשים ששכחו מניין באו ואינם יודעים לאן הם נסחפים. כאשר מגיעים להכרה הזאת ומשלימים עם המצב, החיים נעשים קלים יותר, ואין עוד מקום לאכזבה של ממש.
בתקווה שהקרשים, שעליהם אנו יושבים, ייפגשו בקרוב, אני מוסר לכם דרישת שלום מכל הלב, שלכם.
א. איינשטיין

מצב: טוב-טוב מאוד. סימני קיפול, מעט כתמי זמן.