אריה ארוך , 1908-1974
קשת ורודה על זהב, 1962

קשת ורודה על זהב, 1962
טכניקה: שמן, פסטל, עיפרון ועלי זהב על עץ
מידות: 65X50 ס"מ
חתום: חתום ומתוארך. חתום שנית ונושא את שם היצירה בגב הציור.
הערות: "אחת הזירות הגדולות של אריה ארוך ביצירתו, אולי הגדולה ביותר, היא אופני הביטוי של יהודיותו, החשיבות שהוא ייחס לה, רגישותו וחיבתו לחפצים יהודיים. אמנים יהודים וישראלים, לפניו או בזמנו, עסקו בכך בדרכים שונות, אך הוא חיפש דרך משלו, בעיקר משום שנושאים אלה בעבורו, מלבד היותם צורניים ותרבותיים-חברתיים, היו האינטימיים ביותר. הפתרון לדידו היה חייב להתנסח בצורות ובכלים מודרניסטיים [...] ארוך חתר לניסוח מחדש, אישי ומודרניסטי, של איקונת היהודיות שלו". (מרדכי עומר, "מוטיבים יהודיים: בתי כנסת והגדות של פסח," באריה ארוך, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2003, עמ' 177) הציור קשת ורודה על זהב משנת 1962 הינו המאוחר מבין סדרת ציורים אותם צייר אריה ארוך בשנים 1961-1962. נושא הסדרה הינו מעמד הר סיני ובית הכנסת הגדול בראשון לציון. במהלך העבודה, התמקד ארוך בשני יסודות – לוחות הברית והקשת: איקונוגרפיה עממית הלקוחה מעיטורי בתי כנסת יהודים. בציור אחרון זה, הופכים הפרטים מופשטים וארוך משמר רק את המקצב והצורה הראשונית. מלוחות הברית נותר מלבן יחיד, והקשת ספק עצמאית ספק משלימה את המלבן לצורה המוכרת של לוח הברית. לבסוף, הרקע המוזהב של הציור מעצים את הדימוי ומשרה עליו נופך של איקונה רוסית. כתוצאה, לוח הברית מואר באור מופשט, מטפיזי, המקיף אותו מכל צדדיו. אכן, זוהי דוגמא מובהקת לציור בעל סממנים יהודים ביצירתו של ארוך ובחיפוש הייחודי שלו אחר אמנות יהודית מודרנית. לא בכדי, לקח הציור חלק בתצוגה של הביתן הישראלי לביאנלה בוונציה בשנת 1964 בה הציג ארוך, לצד לאה ניקל ויגאל תומרקין, 34 ציורים סה"כ (מתוכם 20 שמנים). נועה אברון ברק
מקור: אוסף רוזיטה סימון, ירושלים.


אודות האמן:
ישראלי, נולד ברוסיה, 1908-1974 אריה ארוך, למרות שהיה חבר קבוצת "אופקים חדשים", הציע ביצירתו אלטרנטיבה ל"מופשט הלירי". במקום מופשט אל-צורני הציע התרכזות בצורות; במקום האובייקטיבית- ביסוס היצירה על כתב-יד אישי; במקום מקצוענות הנתמכת בשיטה- שימוש בטכניקות בלתי-שגרתיות לצורך הולדת צורות; במקום זיקה לאמנות מופשטת צרפתית- ציטוט ושימוש בדימויים המשתייכים לתפיסות אמנות שונות. כך נולדו בציוריו צורות מציורי ילדים, משימוש בחפצים מצויים, מדימויים עממיים או מסורתיים או כאלה הקשורים לזכרונות ילדות. אריה ארוך השפיע על אמנים צעירים יותר בחשיבתו, באופן שילוב הדימויים השונים זה מזה בציוריו, בכמו-סתמיות חסרת הפאתוס שאפיינה את יצירתו, בטכניקות שלו (מחיקות, חריטות, שרבוטים). אביבה אורי ואחריה רפי לביא היו בין האמנים האלה.
לימודים
1924-26 בצלאל, ירושלים
1926-28 גימנסיה הרצליה, תל אביב
1934-35 אקדמיה קולארוסי, פאריס, עם פרנאן לג'ה

פרסים
1942 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל-אביב
1955 פרס דיזנגוף מטעם מוזיאון תל אביב
1968 פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים
1971 פרס ישראל בתחום הציור


תערוכות:
הביאנלה ה-32 של ונציה, 1964, מס' 282.
אריה ארוך: זמנים, מקומות וצורות, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1976, מס' 28.
אריה ארוך, אוצר מרדכי עומר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2003.


ספרות:
גדעון עפרת, בספרייתו של אריה ארוך, הוצאת בבל, יוסף חכמי, הפניקס הישראלי, גבי ועמי בראון, 2001, עמ' 90, מצולם.
מרדכי עומר, אריה ארוך, הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות והפניקס, 2003, עמ' 195, מס' 14, מצולם.