שתי חתימות של הגאון רבי חיים מוולוז'ין בעל "נפש החיים" וחתימות אחיו הגאון רבי שמחה - על אישורי קבלת חברים ל"חברת ...

שתי חתימות של הגאון רבי חיים מוולוז'ין בעל "נפש החיים" וחתימות אחיו הגאון רבי שמחה - על אישורי קבלת חברים ל"חברת משניות" בעיר וולוז'ין - תקכ"ד-תקכ"ה
דף בכתב-יד, כתוב משני צדיו – שני אישורים על קבלת חברים ל"חברת משניות" בעיר וולוז'ין, בחתימות חברי החברה וביניהן חתימות יד קדשו של הגאון רבי חיים מוולוז'ין בעל "נפש החיים" וחתימות אחיו הבכור רבי שמחה מוולוז'ין. וולוז'ין, תקכ"ד-תקכ"ה [1764].
לפנינו מסמך של חבורת לימוד תורה בוולוז'ין, בה פעל והשתתף בן העיר – רבי חיים מוולוז'ין. החתימות שלפנינו הן משנות בחרותו, בהיותו כבן 15. היה זה כעשר שנים קודם התמנותו לרב בוולוז'ין, ושנים רבות לפני שהקים את הישיבה המפורסמת בעיר.
בצדו האחד של הדף נכתב:
"עלה ונגמר במוסכם כולם לקבל את ה"ה הא' הר"ר שמואל ב"ה שמעון לח["ק] משניו'[ת] שלנו להיו'[ת] כאחד מאתנו לפי התיקון ומחויב ליתן לח"ק [לחברא קדישא] שלנו סך ארבעה ועשרים קש פריישסע ולראי' באנו על החתו'[ם], וסך הנ"ל מחויב לסלק בקינשבורג דהאי שתא תקכ"ד היו'[ם] יו'[ם] ה' ח' אי[יר]".
החתימה האחרונה היא: "חיים בלא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" – חתימת יד קדשו של רבי חיים מוולוז'ין [לצד החתימה נוספה בכתיבה אחרת המילה "מוולוז'ין"].
חותמים האחרים הם:
"מרדכי בן מאיר זצ"ל", "ארי' ליב בהר"ר יצחק זצ"ל", "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו", משה במ' יעקב הכ"מ", "ישעי' בן לא"א כמ' חיים זכרי' זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", "שמשון בן לא"א כהר"ר משה זללה"ה".
בצדו השני של הדף נכתב:
"היו' יו' ג' י"א מרחשון תקכ"ה קבלנו את הר' התו' הרבני הה"א הקצין מוהר"ר אברהם דובער בהר"י ידל וחתנו ה"ה הרבני המופלג האברך מוהר"ר אבר[יל?] וכמוהר"ר יעקב בני ה"ה הרבני המופלג מוהר"ר ארי' ליב לח"ק משניות שלנו וכבר סלקו להרב כמוה"ר ארי' ליב בהרר"י יצחק מעדות על שני משניות --- והלא יהי' כאחד מאתנו כפי התיקון, ולראי' באנו עה"ח היו' יו' הנ"ל".
החתימה האחרונה היא: "חיים בלא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" – חתימת יד קדשו של רבי חיים מוולוז'ין.
החותמים האחרים הם:
"צבי הירש בהרב ה'...", "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו", "משה באאמ"ו מוהר"ר יצחק זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל".
כפי הנראה, החותם "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" הוא הגאון רבי שמחה מוולוז'ין – אחיו הבכור של רבי חיים מוולוז'ין.
הגאון רבי חיים מוולוז'ין (תק"ט-תקפ"א), בעל "נפש החיים". מגדולי דורו, מנהיגה של יהדות ליטא ומקים עולה של תורה, תלמידו המובהק של הגר"א מווילנא, ומייסד ישיבת וולוז'ין שהיתה ל"אם הישיבות" בליטא. נולד בוולוז'ין לאביו רבי יצחק שהיה פרנס הקהילה. בצעירותו למד אצל רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל "תורת יקותיאל", בעת שכיהן כרב במינסק. בהמשך למד אצל הגאון בעל "שאגת אריה" בתקופת כהונתו השניה ברבנות וולוז'ין. לאחר מכן החל להסתופף בצלו של הגר"א מווילנא, בו דבק במשך שנים ארוכות עד לפטירתו והיה לגדול תלמידיו. חברו ורעו רבי ישראל משקלוב כותב עליו בהקדמת חיבורו "תקלין חדתין": "...השמש בגבורתו... תלמידו המובהק [=של הגר"א], פאר הדור עטרת הזמן הגאון האמתי החסיד ועניו המפורסם הגדול בדורו בנגלה ובנסתר כקש"ת מוהר"ר חיים נ"י האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין... כד הוה בר תרתין ועשרין שנין הוה גמירא ליה לכולא ש"ס וכל אביזרייהו...".
בסביבות שנת תקל"ד, בעת היותו כבן כ"ה שנים, הוכתר רבי חיים לרבה של וולוז'ין – עיר הולדתו. הוא שימש ברבנות זו עד שנת תקמ"ט, אז עבר לכהן כרב העיר וילקומיר. בוילקומיר כיהן רק כשנה, ובעקבות התנגדות של כמה מבני העיר, חזר לכהן כרבה של וולוז'ין עד יום פטירתו. היה מנהיג פעיל בדורו, השיב תשובות בהלכה והכריע בשאלות הדור. "והרבה להשיב שו"ת מנעוריו ועד שיבה לכל גדולי רבני מדינתינו וגאוני זמנינו וכולם נקבעו הלכה למעשה" (הקדמה לשו"ת "חוט המשולש"). דאג רבות מירידת קרנו של לימוד התורה בדורו והחליט להקים ישיבה בעירו וולוז'ין, ישיבת "עץ חיים". תחת הנהגתו הפכה הישיבה לאבן שואבת לתלמידים מכל רחבי ליטא, והיתה עד מהרה לסמל ולדוגמה, ושימשה כדגם לישיבות אחרות שקמו בעקבותיה ברחבי ליטא. בניגוד לרבו הגר"א שהתנגד נמרצות לתנועת החסידות והחרים את החסידים, היתה עמדתו של רבי חיים ש"כוונתם רצויה" ויש להגיב ולהתמודד עם טענותיהם בדרך מושכלת. כחלק ממגמה זו כתב את חיבורו הנודע "נפש החיים", שבו התווה דרך הנהגה ועבודת ה' טהורה על פי תורת הנגלה והנסתר, לפי דרכם ושיטתם של הגר"א ותלמידיו.
הגאון רבי שמחה מוולוז'ין ונשוויז, אחיו הבכור של רבי חיים מוולוז'ין. גאון מופלג, שלמד יחד עם אחיו הצעיר אצל הגאון בעל "שאגת אריה". מימי נעוריו עסק בתורה יחד עם אחיו הצעיר רבי חיים בשקידה רבה ימים ולילות. כאשר היה נכבה נר השמן היו יוצאים לעסוק בתורה לאור הלבנה – כמו שמספר רבי איצל'ה מוולוז'ין בהקדמת ספר "נפש החיים", בתולדות חיי אביו: "מנעוריו נשא עול התורה בשקידה נפלאה, ובהיותו למעלה מגיל ארביסר קבע לימודו יחד עם אחיו הגדול הגאון מ' שמחה ז"ל, והיו גרסי יממא ולילי. וזקנינו ספרו לנו שכאשר לא היה להם אור הנר מצוי, אור הלבנה היה יפה להון לגירסא דלילא, וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים... בעל שאגת אריה". רבי שמחה הדריך את אחיו בדרכי עמל התורה. רבי יוסף זונדל מסלנט מספר כי רבו רבינו חיים מוולוז'ין אמר שהוא מחזיק טובה לאחיו רבי שמחה "על שקבע בלבו אמונה מ"ח שנים שאדם צריך לידע הכל" (הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט ורבותיו, ירושלים תרפ"ו, עמ' קיג). לפי המסופר כיהן ברבנות באחת מערי ליטא (אולי בנישוויז בה התגורר שנים רבות). בגיל כ"ד חיבר ספר "קצור פסקי דינים" בתבנית דומה לספר "שמלה חדשה" של בעל "תבואות שור".
[1] דף, [2] עמ' כתובים. 19.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, כתמים כהים ומריחת דיו. קרעים זעירים ובלאי בשוליים. סימני קיפול.