|
פריט 1:
"אלף בית למתחילים",
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
50
עמלת בית המכירות: 19%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
"אלף בית למתחילים",
קריקטורה מקורית פרי עיטו של הקריקטוריסט זאב (יעקב פרקש) 1923-2002, יישום: דיו על נייר,
חתומה בחתימתו של זאב.
כולל גזיר עיתון מקורי בו מופיעה הקריקטרה לצד הכתבה
(עתון הארץ).
סמל דואר ישראל בחזית הכובע .
דוור - עובד דואר ישראל השוקד על מציאת שמות הרחובות לחלוקה.
מידות: 33X21
זאב - קריקטוריסט ומאייר, חתן פרס סוקולוב לעיתונות (1981) ופרס ישראל לתקשורת ולעיתונות (1993).
אמן שיצר קריקטורות פוליטיות שנונות, אייר פורטרטים בקו גאוני, משוגע לתיאטרון, אוהד שרוף של ספורט, הציג תערוכות ברחבי הגלובוס, שבר שיאים של כמויות יצירה, הקפיד לפרגן לכל הקולגות ולא התפנה להסתכסך עם אף אחד, אפילו לא פוליטיקאי..
קריקטורה זו מאוסף מגוון הכולל קריקטורות העוסקות בחיי היום יום מנקודת מבט הומוריסטית, מתוחכמת וביקורתית בנושאים אקטואליים, פוליטיים וחברתיים, פרשות והתרחשויות שהעסיקו את העיתונות הישראלית היומית ואת אזרחי מדינת ישראל במהלך שנות ה - 60 וה - 70,
כמה תכונות מאפיינות את סגנון ציוריו של זאב. אחת מהבולטות היא סגנונו המינימליסטי. כקריקטוריסט הוא ניסה לתפוס את ההבעה האופיינית של מושא הקריקטורה, לדבריו: "להעלותה על הנייר בקווים מעטים ככל האפשר, ועם זאת בצורה מודגשת". אף שזאב נמנע מעודף קווים או פרטים בדמויות שיצר (בניגוד לקריקטוריסטים כמו רענן לוריא, שיצר דמויות הרבה יותר מורכבות), ציוריו עדיין היו מעוצבים ומתוכננים, והוא הקדיש מאמץ רב כדי לתפוס את האישיות של הדמויות שצייר. לזאב גם הייתה נטייה להסתמך על סמלים פשוטים להעביר את המסר שרצה באופן יעיל וקולע,
סגנונו דמה במידה מסוימת לזה של הקריקטוריסט האמריקאי אל הירשפלד, שהתמחה בציור אישי ציבור ובפרט כוכבי ברודוויי. גדולתו הייתה הדרך שבה הצליח להעביר את אווירת המחזה או הסרט אותו אייר בקווים מעטים ונקיים. זאב העריך את הירשפלד, בפרט בשל פוריותו, וכמוהו אייר עבור מחזות תיאטרון. כמו הירשפלד, גם זאב הצטיין בהעברת המשחק המרגש של השחקנים שצייר. השחקן שלמה בר שביט כתב עליו פעם: " השחקן 'מת' כל ערב על הבמה. לאחר מחיאות הכפיים, עם סגירת המסך, השחקן והדמות שהוא מגלם נעלמים אי-שם בתהום הנשייה. בא זאב ומשנה סדרי בראשית. בזכותו משפחת התיאטרון ממשיכה לחיות חיי נצח. זאב, היה איש חכם, מלא הומור וחן, בעל כישרון נדיר לעצור את הזמן בעזרת הקו הזורם על הנייר, הנציח אותנו בקריקטורות שלו, שהן הרגעים המופלאים של חיינו."
תכונה מאפיינת נוספת של קריקטורותיו היא חוסר הארסיות שבהן. חברו טומי לפיד, שבעצמו הופיע בקריקטורות של זאב, אמר עליו ש"הוא ידע להיות ביקורתי ללא שמץ של רשע." ההומור שבציוריו לרוב נבע מהמצבים שיצר, לא מהדרך המעוותת שבה צייר את נשואיו. עדות לכך היא שבספר "ספר הזהב של זאב" כתבו הרבה מאלו שצייר במשך השנים הקדשות חמות, בהם יצחק רבין ושמעון פרס. בזמנו אפילו נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון שלח מכתב תודה לזאב על קריקטורה שבה צייר אותו בדמות ישו.
עוד תכונה שאִפיינה את קריקטורותיו היא השנינות שהפגין. במיוחד הצטיין במשחקי מילים שסביבם כרך את ציוריו. דוגמה לכך הייתה אחת מהקריקטורות הגדולות שלו מהמדור "על כל פנים" שעסקה בבעיותיו של ריצ'רד ניקסון בעקבות פרשת ווטרגייט בראשית שנות ה-70: הקריקטורה התבססה על "פסל לאוקואון" המפורסם שבו לאוקואון ושני בניו נחנקים על ידי נחשים; זאב צייר את ניקסון ושני עוזריו סבוכים וכרוכים בסלילים מגנטים של קלטות אודיו, וקרא ליצירתו "לאוניקסון". קריקטורה אחרת משנת 1963 שהיה גאה בה דנה ברצח קנדי: בציור נראה קנדי מוטל מת על הארץ, חרבו לידו וסכין נעוצה בגבו; מצד ימין עומד ניקיטה חרושצ'וב נדהם, מחזיק בחרב אף הוא. בציור פשוט זה הצליח זאב להעביר גם את האופן הבלתי-צפוי שבו נהרג קנדי וגם את חוסר האיזון שנוצר עקב מותו של מנהיג מעצמה עולמית. שבוע לאחר מכן פרסם השבועון האמריקני "טיים" תגובות על מותו של קנדי, והקריקטורה של זאב כיכבה בראשן.
"אלף בית למתחילים",
קריקטורה מקורית פרי עיטו של הקריקטוריסט זאב (יעקב פרקש) 1923-2002, יישום: דיו על נייר,
חתומה בחתימתו של זאב.
כולל גזיר עיתון מקורי בו מופיעה הקריקטרה לצד הכתבה
(עתון הארץ).
סמל דואר ישראל בחזית הכובע .
דוור - עובד דואר ישראל השוקד על מציאת שמות הרחובות לחלוקה.
מידות: 33X21
זאב - קריקטוריסט ומאייר, חתן פרס סוקולוב לעיתונות (1981) ופרס ישראל לתקשורת ולעיתונות (1993).
אמן שיצר קריקטורות פוליטיות שנונות, אייר פורטרטים בקו גאוני, משוגע לתיאטרון, אוהד שרוף של ספורט, הציג תערוכות ברחבי הגלובוס, שבר שיאים של כמויות יצירה, הקפיד לפרגן לכל הקולגות ולא התפנה להסתכסך עם אף אחד, אפילו לא פוליטיקאי..
קריקטורה זו מאוסף מגוון הכולל קריקטורות העוסקות בחיי היום יום מנקודת מבט הומוריסטית, מתוחכמת וביקורתית בנושאים אקטואליים, פוליטיים וחברתיים, פרשות והתרחשויות שהעסיקו את העיתונות הישראלית היומית ואת אזרחי מדינת ישראל במהלך שנות ה - 60 וה - 70,
כמה תכונות מאפיינות את סגנון ציוריו של זאב. אחת מהבולטות היא סגנונו המינימליסטי. כקריקטוריסט הוא ניסה לתפוס את ההבעה האופיינית של מושא הקריקטורה, לדבריו: "להעלותה על הנייר בקווים מעטים ככל האפשר, ועם זאת בצורה מודגשת". אף שזאב נמנע מעודף קווים או פרטים בדמויות שיצר (בניגוד לקריקטוריסטים כמו רענן לוריא, שיצר דמויות הרבה יותר מורכבות), ציוריו עדיין היו מעוצבים ומתוכננים, והוא הקדיש מאמץ רב כדי לתפוס את האישיות של הדמויות שצייר. לזאב גם הייתה נטייה להסתמך על סמלים פשוטים להעביר את המסר שרצה באופן יעיל וקולע,
סגנונו דמה במידה מסוימת לזה של הקריקטוריסט האמריקאי אל הירשפלד, שהתמחה בציור אישי ציבור ובפרט כוכבי ברודוויי. גדולתו הייתה הדרך שבה הצליח להעביר את אווירת המחזה או הסרט אותו אייר בקווים מעטים ונקיים. זאב העריך את הירשפלד, בפרט בשל פוריותו, וכמוהו אייר עבור מחזות תיאטרון. כמו הירשפלד, גם זאב הצטיין בהעברת המשחק המרגש של השחקנים שצייר. השחקן שלמה בר שביט כתב עליו פעם: " השחקן 'מת' כל ערב על הבמה. לאחר מחיאות הכפיים, עם סגירת המסך, השחקן והדמות שהוא מגלם נעלמים אי-שם בתהום הנשייה. בא זאב ומשנה סדרי בראשית. בזכותו משפחת התיאטרון ממשיכה לחיות חיי נצח. זאב, היה איש חכם, מלא הומור וחן, בעל כישרון נדיר לעצור את הזמן בעזרת הקו הזורם על הנייר, הנציח אותנו בקריקטורות שלו, שהן הרגעים המופלאים של חיינו."
תכונה מאפיינת נוספת של קריקטורותיו היא חוסר הארסיות שבהן. חברו טומי לפיד, שבעצמו הופיע בקריקטורות של זאב, אמר עליו ש"הוא ידע להיות ביקורתי ללא שמץ של רשע." ההומור שבציוריו לרוב נבע מהמצבים שיצר, לא מהדרך המעוותת שבה צייר את נשואיו. עדות לכך היא שבספר "ספר הזהב של זאב" כתבו הרבה מאלו שצייר במשך השנים הקדשות חמות, בהם יצחק רבין ושמעון פרס. בזמנו אפילו נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון שלח מכתב תודה לזאב על קריקטורה שבה צייר אותו בדמות ישו.
עוד תכונה שאִפיינה את קריקטורותיו היא השנינות שהפגין. במיוחד הצטיין במשחקי מילים שסביבם כרך את ציוריו. דוגמה לכך הייתה אחת מהקריקטורות הגדולות שלו מהמדור "על כל פנים" שעסקה בבעיותיו של ריצ'רד ניקסון בעקבות פרשת ווטרגייט בראשית שנות ה-70: הקריקטורה התבססה על "פסל לאוקואון" המפורסם שבו לאוקואון ושני בניו נחנקים על ידי נחשים; זאב צייר את ניקסון ושני עוזריו סבוכים וכרוכים בסלילים מגנטים של קלטות אודיו, וקרא ליצירתו "לאוניקסון". קריקטורה אחרת משנת 1963 שהיה גאה בה דנה ברצח קנדי: בציור נראה קנדי מוטל מת על הארץ, חרבו לידו וסכין נעוצה בגבו; מצד ימין עומד ניקיטה חרושצ'וב נדהם, מחזיק בחרב אף הוא. בציור פשוט זה הצליח זאב להעביר גם את האופן הבלתי-צפוי שבו נהרג קנדי וגם את חוסר האיזון שנוצר עקב מותו של מנהיג מעצמה עולמית. שבוע לאחר מכן פרסם השבועון האמריקני "טיים" תגובות על מותו של קנדי, והקריקטורה של זאב כיכבה בראשן.
תפריט נגישות
