ספר הארוך מש"ך חלק שני - תגלית של החיבור-האבוד מבעל הש"ך על טור יורה דעה - עותק יחידי בעולם מהדפסה לא-ידועה שלא ...

ספר הארוך מש"ך חלק שני - תגלית של החיבור-האבוד מבעל הש"ך על טור יורה דעה - עותק יחידי בעולם מהדפסה לא-ידועה שלא נשלמה בדפוס
ספר הארוך מש"ך חלק שני, על טור יורה דעה (סימנים קיב-קפט). מאת רבינו שבתי כ"ץ בעל הש"ך. ארבעה גליונות דפוס לא חתוכים (32 עמ') של ספר שלא נשלם בדפוס, כפי הנראה מאחד מדפוסי הונגריה-טרנסילבניה. [גרוסוורדיין?, שנות התר"פ-ת"ש בקירוב?].
גליונות אלו נמצאו על-ידינו בסוף הכרך של ספר הארוך מש"ך - חלק ראשון (סימנים א'-ק"י), וינה תקס"ט (מהדורה שניה). בגליונות אלה נדפסו סימני החלק השני של הארוך מש"ך, שנחשבו כאבודים עד כה.
ספר "הארוך מש"ך" הוא חיבורו של בעל הש"ך על ספר הטור חלק יורה דעה. תחילתו של חיבור זה קדמה לחיבורו "שפתי כהן" על שלחן ערוך יורה דעה. חלקו הראשון של החיבור נדפס לראשונה בברלין תקכ"ז, ע"י בעל "מנחת אהרן" (רבי אהרן מגזע צבי נכד-בתו של הש"ך) שהוסיף את חידושיו בתוך הספר. לאחר מכן נדפס הספר במספר מהדורות נוספות (וינה תקס"ט, רוסיה-פולין תק"פ בערך). במהדורות רבות של "ארבעה טורים" הוסיפו את החיבור בסוף כרך יורה דעה חלק ראשון.
חלקו השני של החיבור לא נדפס בשעתו, והוא נחשב ל"חיבור אבוד". בבדיקה מול רשומות ביבליוגרפיות וקטלוגים של ספריות שונות, לא נמצאה כל ידיעה על הדפסתו בפועל של החלק השני.
לפי הידוע, כתב היד של החלק השני עבר בירושה אל בנו של בעל "מנחת אהרן", הגאון רבי אליעזר משוואבך בעל "חידושי בני אהרן". ממנו עבר כתב-היד אל צאצאיו, משפחות ברלינגר ולעווי. מאז ימי שואת יהודי אירופה נעלמו עקבותיו, וכנראה שאבד בשואה.
איזכור ראשון להימצאותו של כתב היד של החלק השני, נמצא בשנת תרכ"ח 1867, במאמר בשבועון "דער איזראליט" (Der Israelit - 1867, No. 51, 18 December, עמ' 885), שם נכתב כי כתב היד נמצא בידי רבי נפתלי הירש ברלינגר (ממשפחת צאצאיהם של הש"ך ושל בעל "מנחת אהרן" שהוציא את החלק הראשון), והוא רוצה להדפיסו. לאחר מכן עבר כתב היד לרבי שמעון (שנדור) לעווי מפיורדא, שהיה בעל-נכדתו של רבי נפתלי הירש ברלינגר. בשנת תרס"ז הדפיס רבי שמעון לעווי את הספר "חידושי בני אהרן" (מונקאטש, תרס"ז) מתורתו של רבי אליעזר משוואבך. בהקדמת המו"ל הוא כותב כי הוא מקווה להביא תחת מכבש הדפוס חיבורים נוספים הנמצאים תחת ידו ולא נדפסו "ובפרט חלק שני ארוך מש"ך מרבינו הגאון בעל הש"ך ז"ל - כי לא נגה עליהם עדיין אור הדפוס".
בספר "מגילת משפחתנו - ליקוטים למגילת היוחסין של המשפחות לוי-ברלינגר-אלינגר מגזע צבי" (יצחק ריש, הוצאת המחבר, חיפה תשל"ד, עמ' 29) מסופר על גלגולי כתב היד עד לימי השואה. שם מצויין כי הספר לא נדפס: "כתב יד אחד מפרי עטו של הש"ך עבר בירושה למשפחת ברלינגר, אך אבד כנראה בשואה... חלק ב' של אותו ספר עבר לידי ר' נפתלי הירש ברלינגר. השבועון 'דר אישראלית' פנה במאמר שהזכרנו למעלה (בשנת 1867) אל הציבור בבקשה לעזור למחזיק בכתב היד, ר' נפתלי הירש, להוציא לאור את חלק ב' של הארוך מש"ך... כתב היד עבר לר' שמעון שנדור לעווי, אישהּ של מרת קרסלה בת ר' אליעזר בנו של ר' נפתלי הירש... ר' שמעון שנדור לעווי לא זכה להוציא לאור את הארוך מש"ך חלק ב'. הוא נפטר בקהילת פיורדא (פירט) בשנת 1933, כעשר שנים אחרי פטירת אשתו קרסלה. מאז הוחזק הכתב יד בידי מרת הרמינה, אשתו השניה של ר' שמעון שנדור. קמו בני אוריין מתוך המשפחה ובקשו לקבל לידיהם את כתב היד, כדי לקיים בו מצוות אביהם זקנם הש"ך. היה זה זמן קצר לפני השואה. מאז לא נודע דבר אודות כתב היד של הארוך מש"ך חלק ב'...". במאסף "ישורון" (כרך יג, אלול תשס"ג, עמ' תשמא-תשמב, הערה 146) כותב על כך הרב שלמה אנגלארד (האדמו"ר מראדזין שליט"א): "...החלק השני נשמר בכת"י והיה בידי בני המשפחה עד סמוך לתקופת השואה, ומני אז נעלמו עקבותיו (השווה מגלת משפחתינו ע' 29). לפי שמועה בלתי בדוקה מסתובבים עדיין דפים של כתה"י בין אספני עתיקות וכת"י, אך הדבר טעון עדיין בדיקה ואימות. מכל מקום, היודע דבר אודות הימצאות הכת"י או חלקו - חסד גדול יעשה עם עולם התורה וזכות הרבים תהיה תלויה בו".
רבי שמעון לעווי מפיורדא עסק רבות בההדרת הספר "הארוך מש"ך", וכנראה בתכניתו היה להוציא את שני החלקים של הספר במהדורה מוערת ומוגהת מחדש. בקבצי "וילקט יוסף" (בעריכת ידידו ורעו רבי יוסף הכהן שוורץ מגרוסוורדיין - שנת תרע"א סימן י"ד ושנת תרע"ב סימן כ"ג וסימן קי"ד) נדפסו חידושים והערות מכתב ידו של רבי יצחק גריסהבר, על גליון חלק ראשון של ספר הארוך מש"ך, כשבשולי המאמרים מופיעות הערות על הדברים, תחת הכותרת: "הגהות שם משמעון - מכבוד הרבני החו"ב וכו' מו"ה שמעון סג"ל לעוויא נ"י מק"ק פיורדא יצ"ו". גם בחיבור שלפנינו מופיעה הערה מהמו"ל בשולי עמוד ל"א תחת הכותרת "הערות שם משמעון". בהערה זו מופיעה הפנייה לסימן ס"ה - מהחלק הראשון, שכנראה היה אמור להיערך מחדש, במסגרת מהדורה זו.
בסוף החיבור שלפנינו (עמ' [32]) מופיעה העתקה של קולופון מכתב היד המקורי. מן הקולופון מתברר כי כתב-היד שממנו נדפסו הגליונות שלפנינו הוא אותו כתב יד שממנו הודפס החלק הראשון בברלין (תקכ"ז). שמו של הכותב החתום בקולופון הוא רבי דוב בער כ"ץ, בנו של רבי יצחק (המו"ל של ספר "גבורת אנשים", דעסוי, תנ"ז), בנו של רבי משה כ"ץ, בן המחבר רבינו שבתי כ"ץ. רבי דוב בער כ"ץ הנ"ל מוזכר בהקדמת בעל "מנחת אהרן" לספר הארוך מש"ך חלק ראשון, הכותב בזה הלשון: "...אשר אִנָה לידי הספר הזה ע"י נכד דודי הרב הגאון המפורסם מו"ה דוב בער זצ"ל מגיד מישרים דק"ק אפטא".
לאחר הקולופון נדפסה תשובה שהיתה בין כתבי היד של המו"ל (כפי שכותב: "שוב אנה אלקי' לידי תשובה א' שמצאתי באמתחת המכתבים שתחת ידי..."). לפנינו מופיע רק חלקה הראשון של התשובה ולא ברור מי הוא מחברה.
הגליונות שלפנינו נמצאו (במהלך בדיקתנו) בתוך כרך החלק הראשון, שבשערו חותמות בעלות של הרב ישראל וועלץ ראב"ד בודפסט [מגדולי רבני בודפסט לאחר השואה. רבי ישראל וועלץ היה הרב הראשון מרבני בודפסט שלאחר המהפכה הקומוניסטית בהונגריה עלה לארץ ישראל, ואת רוב ספריו השאיר בידי רעיו הרבנים שנותרו בהונגריה]. לפי צורת האותיות והטיפוגרפיה של הספר שלפנינו, נראה כי הוא נדפס באחד מדפוסי הונגריה-טרנסילבניה בתקופה שלפני השואה [בסיום החיבור בעמ' ל"א מופיע קישוט, אשר נמצא כדוגמתו בספרים אחרים שנדפסו בשנות התר"ץ ע"י רבי יוסף הכהן שוורץ בעיר גרוסוורדיין (אורדיאה). הדפוס העברי בגרוסוורדיין פעל גם בשנות המלחמה, עד סוף חורף תש"ד 1944]. לא ידוע לנו מתי נדפסו הגליונות שלפנינו, האם יצאו לאור בשנות התר"פ-תר"צ, על ידי רבי שמעון בעצמו [שנפטר בשנת 1933], או שמדובר בהדפסה מאוחרת יותר, של קרובי משפחתו - שקיבלו מאלמנתו את כתב היד הערוך לדפוס.
לפנינו ספר שלא נשלם בדפוס, אינו ידוע ביבליוגרפית - ואף יתכן כי הוא עותק יחידי בעולם. תגלית מפתיעה של החיבור האבוד "הארוך מש"ך - חלק שני". ככל הידוע, כתב היד שממנו הועתק החיבור אבדו עקבותיו בתקופת השואה, ולא נותר מחיבור זה כי אם ההעתק המודפס שלפנינו - שלמיטב ידיעתנו הוא העותק היחידי ששרד מהדפסה זו. חשיבותו של ספר זה שלפנינו היא כחשיבות כתב יד - שכן הוא המקור היחידי הנמצא מחיבור שלם מרבינו שבתי כ"ץ בעל הש"ך, חלק שני לחיבור חשוב, שחלקו הראשון מצורף כיום לרוב מהדורות הטור.
[1], ב-לא, [1] עמ'. 34 ס"מ. 4 גליונות דפוס 2° שלא נחתכו בדפוס. מצב טוב.
+ חלק ראשון: [2], ג-ע דף. 35 ס"מ. מצב טוב.