מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש - מתקופת צעירותו בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב - על חשיבותו ותפקידו ...

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש - מתקופת צעירותו בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב - על חשיבותו ותפקידו של רב בישראל
מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש-חב"ד - האדמו"ר הריי"ץ. באבינאוויץ (בבינוביצ'י Babinavichy, עיר סמוכה לליובאוויטש), תרס"ט [1909].
קטע המכתב הראשון בכתיבת סופר ואחריו קטע ארוך [6 שורות] בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר הריי"ץ, משנות צעירותו - טרם היותו לאדמו"ר, בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב.
נשלח אל ר' ברוך חיים פאקטארוויטש [פקטורוביץ] ובו בקשה למנות לרבנות את הרב אהרן תומארקין. האדמו"ר הריי"ץ כותב כי נודע לו ש"למחנם דרוש רב" והוא מבקש "שיהי' מן המשתדלים שישאר לרב במחנם אחד מתלמידינו הנעלים המצוינים מ' אהרן תומארקין יחי' שנתחנך על ברכי היראה והעבודה עפ"י השגחת כ"ק אאמו"ר שליט"א".
בחלק התחתון של המכתב המשיך האדמו"ר הריי"ץ את המכתב בכתב-יד קדשו. בין היתר מאריך האדמו"ר לבאר על חשיבות וחיוניות תפקידו של רב קהילה:
"כי הרב בכל עיר הוא עמוד התָוֶך אשר עליו נשענים כל מוסדות הנהגה והחסד ומסודות הדת בכל עניני הציבוריים והדתיים, והנסיון הראה לנו לדעת כי בכל אלה יד הרב ודעתו והשגחתו מגיע עד מאד, מגיע עד הנפש ועד בכלל, כמו בעניני מקוה, שמירת שבת וכל אשר הי"א [הירא אלוקים] ובעל כשרון ימצא פתח ודברים איך להטות לב השומעים והקהל כי ישמעו לו ועם קדש אוהב צדקה ומשפט ומקשיבים לאמרי אמת! והנני ידי"נ הדו"ש ומכבדו כרום ערכו [המע]לה - הק' יוסף יצחק...".
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש-חב"ד - "האדמו"ר הריי"ץ" (תר"מ-תש"י, אוצר הרבנים 8887), האדמו"ר השישי לשושלת חב"ד, עלה על כס האדמו"רות בשנת תר"פ. כבר בחיי אביו - האדמו"ר הרש"ב - החל לעסוק בהנהגה כיד ימינו של אביו (כבר בגיל 15 הצטרף לאביו לאסיפות רבנים שהתקיימו ברוסיה ואירופה). לאחר פטירת אביו נתמנה לאדמו"ר ומנהיג חסידות חב"ד ותחת שרביטו פעלה החסידות במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי. בעקבות פעילותו היהודית ברוסיה נאסר מספר פעמים ע"י השלטונות הרוסים. מאסרו האחרון היה בשנת תרפ"ז, אז נגזר עליו עונש מוות. לאחר לחץ בינלאומי שוחרר בתאריך י"ב בתמוז (יום זה נחגג מאז ע"י חסידי חב"ד כ"חג הגאולה"). לאחר שחרורו הגיע לפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, בשנת תרצ"ט, שהה בוורשא, וחסידי חב"ד בארה"ב החלו לפעול בנסיונות לחלצו מפולין. לאחר התערבותם של בכירים בממשל האמריקני ובסיוע ראש המודיעין הצבאי הגרמני, הוברחו הריי"ץ ובני משפחתו מפולין לריגה; משם לשטוקהולם, ולבסוף לארה"ב (בחודש אדר ב' ת"ש). לאחר עלייתו לארה"ב רכש את בניין 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ניו יורק; בניין אשר היה למקום מגוריו בשנותיו האחרונות ולמרכז חב"ד העולמי. בארה"ב הקים את מוסדות חסידות חב"ד, ביניהם הגופים המרכזיים של החסידות - "מרכז לענייני חינוך", "מחנה ישראל" והוצאת הספרים "קה"ת", וייסד את מרכז הישיבות "תומכי תמימים". חתנו הוא האדמו"ר רבי מנחם מנדל מליובאוויטש - האדמו"ר האחרון של חב"ד.
נשוא המכתב, הרב אהרן תומארקין, מחשובי זקני חב"ד ברוסיה. כיהן כרב בכמה ערים. מספר שנים לאחר נישואיו (בשנת תרס"ז) כיהן במשרת רבנות בעיר באביניץ (פלך ויטבסק), לאחר מכן כיהן כרב בעיר שווינציאן שבליטא, ולאחר מכן, בשנת תרע"ד, מונה בהוראת אדמו"ר הרש"ב לרב בעיר חאטימסק (פלך מוהילב). בשנת תרע"ח נתקבל לרב בחרקוב והוא היה רבה האחרון של חרקוב תחת השלטון הקומוניסטי. המכתב שלפנינו נכתב כשנה לאחר נישואיו של הרב תומארקין, וממנו רואים את השתדלות אדמו"ר הריי"ץ (בשליחות אביו) לדאוג עבורו למשרת רבנות. לא התברר לנו לאיזו עיר או עיירה נשלח המכתב.
דף, 27 ס"מ. מצב בינוני. בלאי וקרעים רבים בשוליים ובמקומות הקיפול (חלקם שוקמו בהדבקה), עם פגיעה בטקסט (פגיעה בחתימת האדמו"ר בשולי המכתב).