פסק דין בחתימת יד קדשו של ה"נודע ביהודה" - פראג, תקכ"ב

דף בכתב-יד, פסק דין בחתימת יד קדשו של רבינו ה"נודע ביהודה". פראג, תקכ"ב [1762].
פסק בוררות בעניין בניית כותל לבנים עבור ה"חברא קדישא גומלי חסדים" על חשבון שטח חצר בית הכנסת בפראג. כתוב בכתיבת סופר וחתום בחתימת רבינו ה"נודע ביהודה": "הק' יחזקאל סג"ל לנדא".
הפסק נכתב בעקבות פניית שניים מראשי הקהילה ששימשו בו זמנית כגבאי בית הכנסת וכגבאי החברא קדישא: "באו לפני ח"מ האלוף הראש והקצין מוהר"ר יצחק אויסטרליץ ר"ה [=ראש הקהל] דקהלתנו והאלוף ר' יוסף קרפלך עה"ק [=עיקר הקהל] שהמה הגבאים דבה"כ קלויז... באשר שהקצין ר' יצחק הנ"ל הוא הפרימס [=ראש] דחברא קדישא גומלי חסדים שבקהלתנו ור' יוסף הוא מבורר בהחברה הנ"ל...". ראשי הקהילה ביקשו מה"נודע ביהודה" "לדון ולהורות" על בנייתו של כותל לבנים עבור מבנה של החברא קדישא שהיה בסמוך, כתחליף לקיר העץ שהיה עד אז באותו מקום ("מפני חשש השריפה ח"ו"), על אף שבניית הכותל תהיה מעט על חשבון שטח החצר של בית הכנסת.
רבינו יחזקאל סג"ל לנדא - ה"נודע ביהודה" (תע"ד-תקנ"ג), רבה הנודע של פראג, מגדולי הפוסקים ומגדולי דורו. נולד בעיר אפטא ולאחר נישואיו עבר לבראד (ברודי). שם נמנה על חכמי הקלויז המפורסם, בו למד יומם ולילה, ובין היתר קיבל את חכמת הסוד והקבלה מרבי חיים צאנזר, שאמר עליו כי "צפה יחזקאל במעשה מרכבה". בשנת תצ"ד מונה לדיין בבראד והחל להתפרסם בגדולתו בפסיקת ההלכה. כבר אז הופנו אליו שאלות חמורות של התרת עגונות. בשנת תק"ו התקבל לרב בעיר יאמפולי ומשנת תקט"ו החל לכהן כרבה של פראג, על מקומו של הגאון רבי דוד אופנהיים. בפראג עמד בראשות ישיבה גדולה ומכאן התפשטה סמכותו ומנהיגותו רבת ההשפעה בכל תפוצות ישראל. בישיבתו שבפראג הרביץ תורה לרבים והעמיד תלמידים גדולים, כדוגמת רבי אברהם דאנציג בעל "חיי אדם", רבי אלעזר פלעקלש בעל "תשובה מאהבה", רבי דוד דייטש בעל "אוהל דוד", ועוד. ה"נודע ביהודה" השתתף באופן פעיל בפולמוסים הגדולים של דורו. בין היתר, פעל לפשר במחלוקת רבי יעקב עמדין ורבי יהונתן אייבשיץ, היה מראשי המדברים בפרשת "הגט מקליווא", לחם בעוז נגד משכילי גרמניה, ועוד. נודע כפוסק לדורות בשני חלקי ספר השו"ת שלו "נודע ביהודה" - מספרי היסוד החשובים בספרות השו"ת וההלכה, ורוב דבריו נקבעו כהלכה לדורות. בין חיבוריו האחרים: "ציון לנפש חיה" (צל"ח) על מסכתות הש"ס, "דגול מרבבה" - הגהות על השולחן ערוך, ועוד. על יחסו של הנודע ביהודה לחסידות ולגדוליה נכתב רבות. הנודע ביהודה היה קרוב משפחה של אשת הבעש"ט, אך מקובל כי התנגד לחסידות. עם זאת, יש הטוענים כי יחסו אל החסידות היה מורכב ולא חד משמעי. גדולי החסידות העריכו מאד את ה"נודע ביהודה" והרבו לדבר בשבחו. מסופר כי הבעש"ט אמר: "שהיה לו לבורא נשמה חדשה שלא היתה עדיין בעולם והיתה גנוזה במרומים עד שנולד הרב מפראג". לפי גרסה אחרת אמר הבעש"ט שלא יהינו לפגוע בנודע ביהודה היות ו"בנשמתו מסתתרים ניצוצות נשמתין קדישין" (גלמן, הנודע ביהודה ומשנתו, עמ' סג).
[1] דף (מקופל). 28 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. סימני קיפול.
בשולי הפסק נוספה חתימה (בגרמנית) של קרלוס פישר - הצנזור הנוצרי של פראג, מתקופה מאוחרת יותר - 1824. בראש הדף שתי חותמות רשמיות.