אוסף שרידי דפים עתיקים בכתב-יד, על קלף ועל נייר - משנה, תלמוד בבלי ופירוש רש"י למסכת חולין - איטליה, המאה ה-14/15 - ...

אוסף שרידי דפים עתיקים בכתב-יד, על קלף ועל נייר - משנה, תלמוד בבלי ופירוש רש"י למסכת חולין - איטליה, המאה ה-14/15 - עם שינויים בנוסח התלמוד ובפירוש רש"י
אוסף שרידי דפים עתיקים שהוצאו מ"גניזת כריכה" - תלמוד בבלי מסכת חולין, ופירוש רש"י למסכת חולין. [איטליה, המאה ה-14/15?].
תשעה שרידי דפים ששרדו כמעט בשלמותם. דף אחד בכתב-יד על קלף ושמונה דף על נייר. כתיבה אשכנזית-איטלקית בינונית. 22-26 שורות בעמוד.
משניות, תלמוד בבלי ופירוש רש"י, ממסכת חולין - פרק "בהמה המקשה" (פרק רביעי) ופרק "אותו ואת בנו" (פרק חמישי). באחד הדפים (דף הקלף) מופיעות ברצף כל המשניות של פרק חמישי (מתחילות באמצע משנה ב'), ובסיומן התחיל הסופר לכתוב את נוסח התלמוד של פרק זה ברצף, ללא המשניות. כך מופיע גם נוסח התלמוד בדפים האחרים. בארבעה דפים מופיע פירוש רש"י לפרק רביעי; הפירוש מופיע ברצף בנפרד מנוסח התלמוד.
בבדיקת כתב-היד מצאנו שינויי נוסח רבים, גם בנוסח התלמוד (בהשוואה ל"עדי הנוסח" המופיעים באתר "הכי גרסינן") וגם בפירוש רש"י (בהשוואה לנדפס). דוגמה מעניינת שנמצאה בכתב-היד שלפנינו: בגמרא (חולין עט, א) מובא סימן להבחין האם פרד הוא בן של חמורה או בן של סוסה, וזאת על פי גוון הקול שלו. סימן זה מובא בכל המקורות בשם אביי ("דאמר אביי עבי קליה בר חמרא, צניף קליה בר סוסיא"), אך בכתב-היד שלפנינו אביי מציין סימן זה כשהוא מקדים לו את המשפט "אמרה לי אם...". כידוע, במספר מקומות בגמרא מביא אביי שמועות בשם אמו החורגת (אשת דודו - רבה בר נחמני), כשהוא מקדים להן משפט זה (קידושין לא, א; ועוד), אך כאמור משפט זה אינו מופיע בסוגיה זו בכל עדי הנוסח שנבדקו (הנוסח שלפנינו: "דאמ' אביי, אמרה לי אם: עבי קליה בר חמורתה, עניף קליה בר סוסתא").
תוכן הדפים (עם השוואה למספור הדפים של ש"ס ווילנא): משניות: פרק חמישי ("אותו ואת בנו"), מאמצע משנה ב' ועד סיום הפרק. תלמוד: דף עה, עמוד א (פרק רביעי); דפים עח-עט (פרק חמישי). פירוש רש"י: דפים סח-סט (פרק רביעי).
סה"כ 9 דפים (18 עמ' כתובים). גודל הדף: 19.5X12 ס"מ בקירוב. פגעים משתנים כתוצאה מפגיעת הכריכה. כתמים, קרעים עם פגיעה או חסרון בטקסט. הקרעים משוקמים במילוי נייר. מצורפת פיסה מהכריכה שממנה הוצאו הדפים.