כתב-יד, פסקים מאת רבי יהודה אריה מסיר ליאון וחכמי איטליה - עם פולמוס נגד הרלב"ג ונגד המקובלים - סגולות - המאה ה-15/16

כתב-יד, פסקים מאת רבי יהודה מסיר ליאון וחכמי איטליה. [איטליה, מחצית שניה של המאה ה-15 או ראשית המאה ה-16].
קונטרס בכתב-יד, כתיבה איטלקית עתיקה. כותרת בראש העמוד הראשון: "העתק כתבי מיסי ליאון מאנקונה". כולל כשש תשובות ארוכות מרבי יהודה מסיר ליאון ושנים מחכמי איטליה, בשני פולמוסים חריפים שהתעוררו באיטליה בשנת רט"ו (1455). האחד, פולמוס על תקנות שתיקן רבי יהודה מסיר ליאון בהלכות נדה, ואשר עוררו התנגדות; השני, חרם שהטיל רבי יהודה מסיר ליאון על לימוד בספרו של הרלב"ג, בעקבות דברי כפירה שמצא בספר, לטענתו, ואשר זכה אף הוא למענה מפי חכמים שקמו להגן על כבוד הרלב"ג.
כתב-היד כולל קטעים שלא נדפסו מהפולמוס על הרלב"ג. בסופו רשימת סגולות ורפואה-עממית למצבים שונים.
התשובות שבכתב-היד הן:
א. פסק עם תקנות בהלכות נדה, מאת רבי יהודה מסיר ליאון, שנשלח לקהילת פירנצה, בסופו חותם: "נאם העבד הקטן האוהב הנאמן יהודה יצ"ו המכונה מס' ליאון, בפיורינצה [=פירנצה] וזולתה מגלילו'[ת] טושקאנה [טוסקנה]". בסופו של המכתב מזהיר רבי יהודה בחרם וקללה את המסרב לציית לתקנות אלו.
ב. מכתב פולמוס חריף נגד הרלב"ג, על דבריו בעניין ההשגחה האלוקית, הידיעה והבחירה. רבי יהודה כותב על שיטת הרלב"ג: "הוא דבר נפלא ההריסה ומפיל חומות הדת ומחשיך מאוריה ואוי ואבוי ואללי למי שנכשל בו...", ומכריז שמדובר ב"טעות וזיוף" ו"מינות גמור". בנו של רבי יהודה, רבי דוד מסיר ליאון, מעיד כי אביו "צוה בקנס נידוי בכל איטליא שלא יקראו פי'[רוש] ספר התורה [לרלב"ג] יען יצאו למינות ח"ו או לתרבות רעה בדעותיו ובלשונו היפה... ונתקיים זה זמן רב..." (ראה חומר מצורף). בתשובה שלפנינו מעיד רבי יהודה על הכרזת החרם: "לכן השמרו לכם פן יפתה לבב אחד מהאנשים לשמוע בקולו כי זה הוא מינות גמור לכל בעל דת וכבר הכרזתי עליו בישיבות טרווישי (Treviso) וקצת מישיבות אלמאנייא [=גרמניה]". בתוך הדברים כותב רבי יהודה גם נגד המקובלים: "סורו מעל אהלי אנשי'[ם] רבי'[ם] מהמקובלי'[ם] אשר העמיקו שחתו ברבוי השמות והתארי'[ם], בראום מלבם עד לא יוכלו להמלט מיחס הגשמות וההשתנו'[ת] והרבוי וזולתם בבורא ית' לפי כונתם החסרה ובחשכה יתהלכו וכבר החטיאו אלה כוונת ראשוני החכמה ההיא אשר מצאתי שרשיהם מסכימי'[ם] על הדעות האפלטוניות...". במכתב זה כותב רבי יהודה כי הפיץ את הפסק בהלכות נדה (הנזכר לעיל) בגלילות איטליה: "כבר הוצאתי זאת הגזרה ופרסמתי אותה בגליל למרקא ואברוצי ולפולייא וארץ דגן וסביבות רומא למען ישמרו לעשות חוקי ה' ואת תורותיו" (ארץ דגן היא מחוז קאמפאניה, שבירתו היא העיר נאפולי).
ג. מכתב נוסף בנושא הפסק בהלכות נדה, שנשלח אף הוא לפירנצה, מאת רבי יהודה מסיר ליאון.
ד. מכתב תגובה ארוך וחריף מאת רבה של פירנצה - רבי בנימין ב"ר יואב מהר אלצינו (מונטלצינו montalcino), המתנגד בתקיפות לדברי רבי יהודה מסיר ליאון ומערער על סמכותו להחרים ולכפות תקנות על קהילת פיורינצי. בתוך המכתב עונה גם לטענותיו נגד הרלב"ג ומגן על כבודו. חותם ב"אפרי'[ל] רט"ו" (1455).
ה. מכתב תשובה נוסף (כנראה אף הוא מרבי בנימין מהר אלצינו), עם הגנה על הרלב"ג נגד טענותיו של רבי יהודה מסיר ליאון; וקטע נוסף של תגובה על פסקו הנזכר בהלכות נדה.
ו. מכתב תגובה בעניין הפסק בהלכות נדה, מאת רבי שמשון ב"ר יחיאל רפאל בלין (Belin) מפרמה.
בעמוד האחרון, סגולות שונות ורפואה-עממית, בכתיבה שונה ("לעשות השערו[ת] כחוט הזהב...", "לקדחת רביעית...", "לעצור הדמע מן העין...", "לאשה שתמנע חלבה...", "להוציא הכאב ממכה או קוץ או זכוכית שנכנס בבשר...", "להוציא השן בלי ברזל...", ועוד).
המכתבים בעניין הפסק בהלכות נדה נדפסו מתוך כתב-היד שלפנינו, ע"י רבי דוד פרנקל אב"ד הוסיאטין, בספר "דברי ריבות בשערים" (הוסיאטין, תרס"ב 1902). במבוא לספר כותב הרב פרנקל כי החליט להשמיט את החלקים הקשורים לפולמוס על הרלב"ג "מטעם הכמוס עמדי". מסיבה זו לא מופיע בספר זה מכתבו של רבי יהודה מסיר ליאון על הרלב"ג, וכן הושמטו קטעים ארוכים הנוגעים לפולמוס זה מן המכתבים האחרים. מאוחר יותר הדפיס פרופ' שמחה אסף את מכתבו של רבי יהודה מסיר ליאון (מגנזי בית הספרים בירושלם, בתוך: שמחה אסף, מקורות ומחקרים בתולדות ישראל, עמ' 221-225), אך שאר הקטעים שנשמטו מן התשובות שלפנינו טרם נדפסו. פרופ' אסף כותב כי הרב פרנקל הודיע לו כי "בינתים נשרף כתב היד בימי המלחמה כשנכנסו חילות הרוסים להוסיאטין", אך כאמור - כתב היד שרד ונמצא לפנינו.
רבי יהודה מסיר ליאון, מחכמי איטליה במאה ה-15, רב וראש ישיבה במנטובה, באנקונה ובנאפולי. שימש גם כרופא וזכה אף בתואר אבירות. בנו רבי דוד, המכנה אותו "גדול בדורו ואור גלותנו", כותב כי בישיבת אביו בנאפולי "היו תחתיו עשרים ושנים רבנים מוסמכים ומפורסמים" (ספר כבוד חכמים, לרבי דוד מסיר ליאון, עמ' 64). מן האגרות שלפנינו ניתן לראות את גודל השפעתו ואת סמכותו לגזור גזירות על קהילות בכל רחבי איטליה. לתקנותיו בהלכות נדה הסכים בן זמנו רבי יוסף קולון - המהרי"ק, אשר עמד לצדו מול מתנגדיו, וכתב עליו: "אריה שאג מי לא ידאג ומורא לא יעלה על ראשו... נאה מקיים ונאה דורש מעשה כולם, מגיד דבריו מחוורים כשמלה למוכיחם ינעם... יתהלך למישרים, ר' יהודה ראש המדברים...". מעניין לציין את דברי רבי גדליה בן יחיא בספרו "שלשלת הקבלה" הכותב כי רבי יהודה היה "בר פלוגתיה" של המהרי"ק וכי בעקבות מחלוקת שהתעוררה ביניהם גירש דוכס מנטובה את המהרי"ק ואת רבי יהודה מן העיר. רבי יהודה מסיר ליאון כתב מספר חיבורים, בהם הספר "נפת צופים" שנדפס במנטובה בשנת רל"ה (1475), ע"י המדפיס רבי אברהם כונת. ספר זה הוא הספר העברי הראשון שנדפס בחיי מחברו. יש הסבורים כי רבי יהודה מצא את מותו במוסקבה, ע"י הדוכס איוון השלישי, שציווה להוציאו להורג לאחר שנכשל בריפוי בנו יורש העצר (ראה אודותיו: ר' יהודה מיסיר ליאון ופעולתו כרופא, בתוך: דניאל קארפי, בתרבות הרנסאנס ובין חומות הגיטו, תל אביב תשמ"ט, עמ' 57-84).
[20] עמ'. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים עם פגיעה בטקסט בשולי מספר עמודים. דפים מנותקים, ללא כריכה.