מכתב רבני ירושלים על שליחותו של בעל ה"פרי חדש" - פולמוס ספרדים ואשכנזים בירושלים

שני דפים בכתב-יד, העתקת מכתב מרבני ירושלים אודות שליחותו של רבי חזקיה די-סילווה בעל ה"פרי חדש", ובעניין פולמוס בין הספרדים והאשכנזים בירושלים. [איטליה, שלהי המאה ה-17].
כתיבה איטלקית רהוטה. העתקה מוקדמת [קרוב לזמן הכתיבה] של מכתב מרבני ירושלים, רבי משה גאלאנטי, מהר"ם חביב, רבי עובדיה אהרן חייון, רבי חייא אברהם די בוטון, רבי אברהם צמח, רבי יעקב מולכו, רבי חייא בן דיין ורבי דוד יצחק - בעניין שליחותו של הגאון רבי חזקיה די-סילווה בעל ה"פרי חדש", מחודש תשרי תמ"ט (1688). המכתב מופנה אל ראשי הקהילה, הגבאים והרבנים מ"קהלות הקודש אשר בגלילות ערי פראנקיים ומשמני הארץ ערי איטלייא והעומדים במלכות ערי אשכנז יע"א".
רבני ירושלים מספרים במכתבם כי לפני כשלושה חדשים שלחו כשד"ר את "החכם השלם הכולל... כמה"ר חזקיה די סילווא נר"ו לדפוק על דלתי נדיבים...", וכאשר הגיע רבי חזקיה למצרים פגש שם את שליח ירושלים רבי אברהם הלוי וזה סיפר לו כי בכמה קהילות בהם הסתובב לא הצליח לגייס תרומות כבעבר. כאשר שאל לפשר הדבר, אמרו לו כי קדם לו שליח אחר - רבי משה הכהן "המרביץ תורה בק"ק אשכנזים שבירושלים", שגבה במקומו את כספי הנדבות לירושלים, בכדי לפרוע את חובות הקהילה האשכנזית בירושלים, לאחר שהראה להם הסכם שעשתה הקהילה האשכנזית עם הקהילה הספרדית בירושלים, ולפיו הקהילות יתאחדו בכל הנוגע לענייני הכספים.
רבני ירושלים נזעקים במכתבם על הדבר ומתפלאים כיצד ניתנו התרומות המיועדות לספרדים עבור פרעון חובות האשכנזים: "ובשומענו את הדבר הזה נפלינו הפלא ופלא איך עשו קהלות הקדש הדבר הזה לתת הקדשים השייכים לקהלתנו ק"ק ספרדים לפרעון חובות ק"ק אשכנזים כי אנחנו מעולם לא נתננו רשות ורשיון לדבר הזה". לפי דבריהם, כל ההסכם על האיחוד בין הקהילות היה בתנאי שהאשכנזים יסיימו לפרוע את חובותיהם, ורק לאחר מכן יעשו ביניהם שותפות. הם טוענים כי אינם מוותרים על הכספים שנגבו כבר ע"י רבי משה הכהן, וכן על הכספים שיוקדשו בעתיד: "כי חיינו חיי ק"ק ספרדים קודמים ואין אנו מוותרים מהקדשים השייכים לקהלתנו", ומייפים את כחו של רבי חזקיה די-סילווה להחרים ולנדות את מי שיסרב לדבריהם.
במכתב מובאים פרטים היסטורים רבים על מצבן של שתי הקהילות בירושלים - הספרדית והאשכנזית, כגון על חובות האשכנזים בירושלים - שבסופו של דבר הביאו לחורבנה של קהילת האשכנזים בשנת תפ"א (1720), ועל ההסכמים בענייני הכספים שעשו ביניהן שתי הקהילות, כאשר קהילת הספרדים הסכימה לסדר את כל ענייני המסים עבור האשכנזים: "ויש לנו פשר עם קהל קדוש אשכנזים זה שנים רבים שיפרעו לנו חלקם בעד כל המסים הנז' חמישים גרושו לחדש, שש מאות גרושו לשנה, ועל פי פשר זה שום שבט נוגש בעד המסים הנז' אינו עובר על פתח ביתם כאלו אינם דרים בעיר, והצרות שיש לק"ק אשכנזים הם מחובות חדשים גם ישנים שעשו דורות ראשונים לרוע הנהגתם אך מצד המסים אין להם שום צרה כי הכל מוטל עלינו בעבר החמשים גרושו שיתנו לנו בכל חדש ואף גם את פשר זה אין פורעים לנו בזמנים הקבועים...".
הגאון רבי חזקיה די סילווה (תט"ז-תנ"ה), נולד בליוורנו שבאיטליה, עלה לירושלים בשנת תל"ו בהיותו בן עשרים שנה ונכנס ללמוד בישיבתו של רבי משה גלנטי (הרב המג"ן), החיד"א מספר כי שמע מפי תלמידו בעל "בתי כהונה", "כי ביום הראשון שהלך לישיבת הרב המגן וכל קדושיו עמו, פלפל בחכמה והביא כל כך הרבה בקיאות בו בפרק". לא ארכו הימים והוא הועמד בראש הישיבה. על גדולי תלמידיו נמנים רבי יצחק הכהן בעל "בתי כהונה", רבי שלמה אלגאזי (השני) ורבי ישעיה אזולאי זקנו של החיד"א. בענוותנותו הרבה היה חותם אז על מכתביו "מקרי דרדקי בירושלם תובב"א". בשנת תמ"ח נשלח ע"י רבי משה גלאנטי בשליחות ציבורית לארצות אירופה [שליחות זו היא המדוברת במכתב שלפנינו]. קהילת אמסטרדם קיבלה אותו בכבוד רב, ותמכה בו ביד רחבה. רבי משה חאגיז מספר כי ראה בפנקס קהילת הספרדים באמשטרדם, כי הקציבו עבור השליחות שלו סכום גדול של 600 'אריות', "וזה היה לפי שבאמת הוא היה מומחה ובקי ושלם בתורתו". קהלת אמשטרדם אף ניהלה עמו משא ומתן כי יקבל עליו את משרת הרבנות של הקהילה במקומו של רבי יצחק אבוהב שהיה כבר זקן מופלג. רבי חזקיה שהה באמשטרדם עד שנת תנ"ב בה הדפיס את ספרו "פרי חדש", על יורה דעה. עם הוצאת הספר, נתקבלו דבריו להלכה בארצות אירופה באהדה רבה. אולם בשובו לירושלים עבר דרך מצרים, וחכמי מצרים שראו בעין ביקורתית את העזתו של תלמיד חכם צעיר לימים, לחלוק על גדולי הפוסקים בדורות שלפניו, החליטו (יחד עם שניים מחכמי חברון) להחרים את הלימוד בספריו ודנו אותם לגניזה. במשך עשרות שנים התקיימה הסכמה זו של חכמי מצרים כמובא בשו"ת גנת וורדים (יו"ד, כלל ג, ג). החיד"א ב"שם הגדולים" מספר שההסכמה התבטלה רק כשהגיע לכהן ברבנות במצרים הגאון רבי שלמה אלגאזי, תלמידו המובהק של ה"פרי חדש", שרוב תורתו היתה בנויה על תורת רבו, ומסיים החיד"א "וכיום הזה כל חכמי ישראל שותים בצמא את דבריו". חיבוריו על שו"ע נדפסו במהדורות רבות של השו"ע. בנוסף חיבר את הספר "מים חיים" על הש"ס והרמב"ם וקונטרס "דבי שמשא" על עניני בין השמשות. רבי חזקיה נפטר במיטב שנותיו לפני הגיעו לגיל ארבעים שנה, אך כבר בחייו הוכר כאחד מגדולי הדור.
גליון מקופל לשני דפים, [3] עמ' כתובים. 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ומעט קרעים בשוליים.
המכתב לא נדפס, והפרשה המתוארת בו אינה מובאת בספרו של יערי, שלוחי ארץ ישראל.