ה"לולקע" (מקטרת) של "היהודי הקדוש" מפשיסחא

ה"לולקע" (מקטרת הטבק) של "היהודי הקדוש" מפשיסחא.
ספיוליט (מינרל המכונה "מירשאום" - meerschaum) וכסף (חתום).
מקטרת זו עברה בירושה אצל משפחתו וצאצאיו של "היהודי הקדוש" עד ימינו, לפי הפירוט הבא: המקטרת עברה בירושה מ"היהודי הקדוש" לבנו רבי נחמיה מביחוב, ממנו עברה לבן-אחיו רבי אברהם מפוריסוב, שנתן זאת כמתנת נדוניה לנכדתו מלכה ולבעלה ר' בצלאל הלוי בן ר' ידידיה פערנץ מבענדין, מהם עברה לבנו ר' אשר פערנץ מחיפה, אביו של הבעלים הנוכחיים.
השתלשלות הירושה ידועה במשפחת פערנץ - מצורפת עדות חתומה של המוכר, בן המשפחה. השתלשלות זו אף מתועדת בספר זכותא דאברהם, ירושלים תש"ט, עמ' נה-נו (ראה סריקה מתוך הספר במסגרת נפרדת).
ידוע כי גדולי החסידות היו מייחדים ייחודים בעישון ה"לולקע", ופועלים על ידי כך תיקונים נשגבים, נפלאות וישועות. כך לדוגמה מסופר כי הבעש"ט הראה לתלמידו רבי דוד אב"ד אוסטראה את ה"שמים החדשים" שברא ביחודים שעשה בעת עישון הלולקע ורבי דוד התעלף מרוב אימה ופחד. כמו כן, מסופר כי בעל "תולדות יעקב יוסף" אמר קודם פטירתו שהוא "מבקש מאת השם יתברך שירוויח בתורה ומצוות של כל ימיו מה שהרוויח רבו הבעש"ט ביחודים שעסק בעת עישון פעם אחת את הלולקע" (זוהר חי תרומה, דף סב, ב).
גם "היהודי הקדוש" היה עושה נפלאות בעישון ה"לולקע" שלו, כפי שהעיד פעם בעצמו כאשר פעם אחת נגנבה ממנו ה"לולקע" לזמן קצר ולאחר מכן חזרה אליו באורח פלא, כפי שמובא בספר "תפארת היהודי" (וכן בספר "זכותא דאברהם", שם): "פעם אחת נגנב הלולקי הלז מאתו והי' לו צער גדול מאוד על אבדת הלולקי הלזו וכה אמר: בעת עשנתי בלולקי הלז פעלתי טובות גדולות ולמדתי להוריד שפע קודש לישראל", לפי המסופר שם, "היהודי הקדוש" אמר אז כי מוכרח שהלולקע תחזור אליו בתוך זמן קצר, ואכן היא חזרה בדרך פלאית. היה זה לאחר שהלולקע נמכרה לשר-המחוז, אשר קיבל פצעים על לשונו בכל פעם שניסה לעשן בה (ראה שם את הסיפור באריכות). הגאון רבי דובעריש מייזליש אב"ד וורשא סיפר כי שמע מפי האדמו"ר בעל חידושי הרי"מ מגור, שאמר כי "היהודי הקדוש" היה מכוון בעישון מקטרתו את אותן הכוונות שכיוון הכהן הגדול בהקטרת הקטורת ביום הכפורים בקודש הקדשים [!] (משפט זה צונזר כבר בהדפסת הספר "נפלאות היהודי" פיעטרקוב תרס"ט, מפאת חריפותו – ראה אודות כך בבלוג "נוטריקון", מתאריך 16.2.2017).
האדמו"ר רבי יעקב יצחק רבינוביץ - "היהודי הקדוש" מפשיסחא (תקכ"ו-תקע"ד/תקע"ה; אנצי' לחסידות ג', עמ' רצה-שד), מגדולי צדיקי החסידות, תלמידו של "החוזה מלובלין" ומייסד חסידות פשיסחא. בילדותו למד אצל רבי אריה ליב "חריף" ואצל רבי דוד טעביל בעל "נפש דוד". עם נישואיו עבר לעיר אפטא, ושם התמנה לראש ישיבה. בהשפעת רבי משה לייב מסאסוב ורבי דוד מלעלוב, נתפס לחסידות, עזב את ראשות הישיבה, ונסע להסתופף אצל ה"חוזה מלובלין". אצל "החוזה" קיבל את התואר "היהודי הקדוש" על שם קדושתו המופלגת (ראה טעמים שונים לקריאת שם זה באנצי' לחסידות, שם). זכה להערצה גדולה אצל גדולי הדור, כולל בחוגי המתנגדים. בשלב מסוים הקים את חצרו בפשיסחא ופיתח תורת הנהגה ייחודית משלו, דבר שהביא לנתק בינו לבין רבו "החוזה". שיטת פשיסחא מאופיינת בהעמקה, בלמדנות וחריפות, ובדרישה עצמית מחמירה. תלמידיו היו גדולי מנהיגי החסידות בפולין, ביניהם: רבי שמחה בונם מפשיסחא - ממלא מקומו, רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי יצחק מוורקא, רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, רבי שלמה לייב מלעטנשע, רבי יעקב אריה מרדזימין, ועוד. דברי תורתו פורסמו בספרים רבים, כדוגמת: "תפארת היהודי", "נפלאות היהודי", "כתר היהודי", "תורת היהודי" ועוד, הכוללים גם את הנהגותיו וסיפורים רבים אודותיו.
אורך: 11.5 ס"מ, רוחב מירבי: 12.5 ס"מ. מצב בינוני. שברים מודבקים ומספר פיסות חסרות. ציר מכסה הכסף חסר. ייתכן כי מספר אלמנטים נוספים חסרים בחלקי הכסף של המקטרת.