"תורת חסד על לשונה" - מכתבה של שרה שנירר, מייסדת רשת 'בית יעקב', לטובת אחת מהמורות - כתוב על דף רשמי של 'בית יעקב' ...

"תורת חסד על לשונה" - מכתבה של שרה שנירר, מייסדת רשת 'בית יעקב', לטובת אחת מהמורות - כתוב על דף רשמי של 'בית יעקב' - קרקוב, 1934

במכתב זה כותבת שרה שנירר (בתרגום לעברית):

"העלמה ברכה לוין משדליץ בפולין, אחת המורות החרוצות והטובות ביותר שלנו חלתה למרבה הצער בעבודתה".

"...ברצוננו להדגיש בנוסף כי נערה זו הינה יתומה מאב ועד למחלתה היא תמכה ממשכורתה הזעומה באימה ובכל אחיה וחלקה עמם את לחמה.

הננו מבקשים מכם לפיכך, לקחת יתומה זו תחת חסותכם ולאפשר לה לעבור את הטיפול בלסין, על מנת למצוא תרופה ומרפא כדי שתוכל להמשיך בעבודתה הברוכה כמורה בבית יעקב וכדי שתוכל להמשיך ולפרנס את משפחתה".

על המכתב חתומה שרה שנירר, ומורות נוספות.

תולדותיה

שרה שֶׁנִירֶר (תרמ"ג-תרצ"ה) מחנכת, מורה ופעילת חינוך חרדית, סופרת יידיש ומחזאית. מייסדת רשת בית יעקב לחינוך חרדי לבנות.

לשרה שנירר לא נולדו ילדים, ולנוכח המציאות הרוחנית הקשה בקרב בני הנוער היא נחלצה לאתגר החינוך היהודי ברוח ישראל סבא, והשקיע את מיטב כוחותיה לשם כך.

בית הספר הראשון של "בית יעקב" נוסד בסוף חודש תשרי, שנת תרע"ט (1918) בקראקוב[6], ובו למדו כ-25 בנות בגילאי 13–14 בחדרון קטן. שרה לימדה את כל תחומי הלימוד: דת, מידות, עברית, יידיש, כתב רש"י, תולדות ישראל ומלאכת יד.

בשנת 1937 השתייכו יותר ממאתיים וחמישים בתי ספר לרשת זו. הרשת כונתה "בית יעקב", והיא קיימת עד היום כמעט בכל קהילות ישראל המנהלות אורח חיים חרדי.

שנירר נחשבת לחלוצת הכתיבה הספרותית החדשה לבנות דתיות. בשבילן כתבה סיפורים, מחזות חינוכיים ופרקי מוסר, שנדפסו בעיתונות הילדים הדתית בפולין ביידיש. יצירותיה זכו לתפוצה רבה בשעתן ואחדות מהן תורגמו לעברית. שרה שנירר פרסמה כעשרים כרכים ביידיש, סיפורת, ספרי ילדים, מחזות, מאמרי חינוך והדרכה דתית. וכן פרסמה אוטוביוגרפיה על חייה ומפעלה. לאחר מותה נכתבו עליה כמה ביוגרפיות, וכל כתביה הוצאו בכמה מהדורות ביוזמת תנועת "אגודת ישראל".

. בהלוויתה בעיר קראקוב השתתפו אלפים וגדולי הרבנים נשאו את דברי ההספד בבית כנסת הרמ"א. בבית הקברות הוקצה מקום מיוחד לקברה. הרב יהודה לייב אורליאן מילא את מקומה כמנהל בית יעקב.