ספר מעשה חייא - פיורדא, תפ"ז - העותק של רבי אברהם דאנציג בעל "חיי אדם", עם חתימותיו

ספר מעשה חייא, חידושים על הש"ס ושו"ת, מאת רבי חייא רופא. [פיורדא, תפ"ז 1727]. מהדורה שניה.
עותק הגאון רבי אברהם דאנציג בעל "חיי אדם". בשני מקומות בספר [דף לו/1 ודף עז/2], חתימות בכתב-ידו: "אברהם בר"מ [=בן ר' מיכל] מדנציג". בדף א שרידי חתימה נוספת. רישומי בעלות נוספים.
הגאון רבי אברהם דאנציג (תק"ח-תקפ"א) מגדולי דורו, תלמיד-חבר ומחותנו של הגר"א מווילנא, ומחברם של ספרי יסוד בהלכה, "חיי אדם", "נשמת אדם", "חכמת אדם" ועוד. נולד לאביו רבי יחיאל מיכל ב"ר שמואל בעל "נחמות ציון", בצעירותו נסע ללמוד בפראג והיה שם תלמידו של ה"נודע ביהודה" ושל רבי יוסף ליבערמאן, מגאוני פראג. רבו זה העניק לו כתב "חבר" בגיל י"ח, ושם כתב בין היתר: "צעיר לימים ורך בשנים ודעתו מיושבת כדעת זקנים, תלמיד המחכים את רבותיו... בקי בש"ס ופוסקים... סדורה ושגורה בפיו משנתו...". לאחר נישואיו התיישב בווילנא, שם הסתופף בצלו של הגר"א מווילנא, ונשא ונתן עמו בדברי תורה. בהמשך הפך למחותנו, כאשר בנו נשא את נכדת הגר"א. הערכתו לגר"א היתה רבה, והוא נתן לכך ביטוי בהספדים שנשא עליו. בראש ספרו "זכרו תורת משה" תיעד את סדר הלימוד של "מחותני אדונינו מרנא ורבנא גאון ישראל וקדושו רבינו אליהו חסיד...", וכותב על סדר לימוד זה כי הוא "כמצווה עלינו מפי משה רבינו עליו השלום". בספרו "חיי אדם" הביא רבות מדברי הגר"א, אך במספר מקומות חלק עליו. הדבר הביא עליו תרעומת, ועל כן נמנע להביא מדברי הגר"א ב"חכמת אדם" בכדי לא לחלוק על דבריו בפומבי.
סירב ליטול על עצמו עול רבנות והלך בדרך סבו לעסוק במשא ומתן לצורך פרנסתו ולעשות תורתו קבע ועיקר, כפי שהעיד על עצמו בהקדמתו המפורסמת לספר חכמת אדם. למרות זאת, היה ממנהיגי קהילת ווילנא, וכפי שמעיד על עצמו לא זזה הוראה מתוך ביתו ולא נעשה דבר בווילנא בלי הסכמתו. רק לעת זקנותו, בשל קשיי פרנסה, הסכים לקבל על עצמו באופן רשמי את עול ההוראה בווילנא.
עמד בקשרים אמיצים עם גדולי דורו. הגאון רבי חיים מוולוז'ין יחד עם הגאון רבי יעקב מליסא בעל חוות דעת היו אלו שעודדו אותו להוציא את ספרו "חכמת אדם", כפי שכותב בהקדמתו לספר זה. עמד גם בקשרי שו"ת עם הגאון רבי מאיר פוזנר בעל "בית מאיר".
זכה שספריו יתקבלו בכל תפוצות ישראל כספרי יסוד בפסיקת ההלכה, בדור דעה של גאונים וחכמים, בני דורו של הגר"א מווילנא, וכפי שכותב בעצמו בהקדמה למהדורה השניה של ספרו חיי אדם, "ספרו לי מופלגים, שראו לכמה מופלגי תורה וחריפים שחוזרים בחיבורי זה... ואני מעיד שבאו לביתי לומדים מופלגים... וקנו ממני חיבורי חיי אדם וחכמת אדם... והכל רצים ללמוד בהם וכמעט שאין רב ומורה צדק וצורב בכל קהילות ישראל שאין קונים חבוריי...". הספרים הפכו לספרי הפסיקה העיקריים בליטא, עד זמנו של ה"משנה ברורה" המביאו בכל מקום וסומך על דבריו כבעלי משקל גדול בפסיקה. באחד המקומות כותב: "עיין בחיי אדם... ודבריו קילורין לעינים". רבים מגדולי הפוסקים בדורו ובדורות שאחריו הרבו להביא את דבריו ולדון בהם, ולהתחשב בדעתו בפסיקת ההלכה.
הספרים התקבלו בחיבה יתירה בכל שדרות הציבור, זכו לתפוצה בלתי רגילה והפכו לספרי יסוד כבר בחיי המחבר, וכפי שהעיד בפתח המהדורה השניה של ספרו חיי אדם: "להיות שאני בטוח בחסד ה' שחיבורי, הן על אורח-חיים והן על יורה-דעה לא יכזבו... ויודפסו ויחזרו ויודפסו עד ביאת הגואל, כי הן בעודני חי... נתקבלו ב"ה ונתפשטו בכל גבול ישראל, אף כי אחרי מותי שבלתי ספק שיותר ויותר יהיו מקובלים". על ההצלחה תעיד העובדה שבקהילות בכל רחבי ליטא ורוסיה הוקמו "חברות חיי אדם", ללימוד הספר בצוותא. חברות אלו החלו כבר בחיי המחבר, וכפי שכותב: "יש קהילות שקבעו ללמוד בו עם בעלי בתים ותלמידים...". ולכן כיוון ידידו רבי חיים מוולוז'ין, כשכתב עליו: "גברא דמריה סייעיה... שנתקבל ספרו חיי אדם... ונתפשט בכל גבול ישראל".
גם מחוץ לגבולות ליטא הפכו ספריו לספרי יסוד. כך לדוגמה, מובא בשם ה"חתם סופר" שאמר כי מורי הוראה יכולים לסמוך על הוראתו כשאין להם פנאי לעיין בעצמם במקורות ההלכה.
כתב גם פיוטים ותפילות, ביניהם נתקבלה בקהילות ישראל ה"תפילה זכה" שנאמרת בפתחו של יום הכיפורים. שנות חייו היו שבעים ושלוש כמספר שם ספרו "חיי אדם".
א-נב, נז-נט, [1], סא-קט דף. חסרים: דף השער ודף ההסכמות, דפים נג-נו (דפים נז-נט ודף [1] כרוכים פעמיים). 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי, פגעי עש וקרעים. רישומי בעלות. כריכה לא מקורית.
מצורף עותק נוסף להשלמת הדפים החסרים.