מילון בן-יהודה – כרך הגהות, עם אין-ספור תיקונים והוספות בכתב ידו של אליעזר בן-יהודה

מלון הלשון העברית בזמן הזה, [חברו אליעזר בן-יהודה]. [דפוס ההשקפה, ירושלים, תר"ס בערך]. [מחברות ראשונה, שניה, שלישית ורביעית, א'-אין].
כרך מהמהדורה הראשונה, "מהדורא קמא" של המילון, שנדפסה קונטרסים-קונטרסים בין השנים 1900-1905, עם תיקונים והוספות לקראת המהדורה השלישית.
בשולי הדפים הוסיף בן-יהודה אין-ספור תיקונים והערות, שינויים והוספות, בכתב ידו, לקראת הדפסת המהדורה השלישית של הכרך הראשון.
מרבית ההערות בכרך שלפנינו הינן הוספות של מראי-מקומות, מקורות, מובאות, עדויות ודוגמאות מהספרות העברית לאורך הדורות, כפי שנהג בן-יהודה בהרחבה בכל כרכי המילון. לעתים מופיעים גם תיקוני ניקוד, הזזות, מחיקות או שינויים אחרים.
אליעזר בן-יהודה (1858-1922) היה חלוץ הדיבור העברי וחוקר העברית. הוא חולל והניע את תהליך השיבה המלאה אל השפה העברית. בן-יהודה פעל להפצת רעיונותיו באמצעות עיתוניו, הקים את ועד הלשון העברית וחיבר את מילונו הגדול, "מילון הלשון העברית הישנה והחדשה", אשר נחשב למפעל חייו הגדול ביותר. המילון יצא לאור בהדרגה בשנים 1908–1959, ובשלמותו הוא מונה שישה עשר כרכים, ועליהם נוסף כרך המבוא הגדול. חמשת כרכיו הראשונים של המילון נדפסו עוד טרם מלחמת העולם הראשונה, והם היחידים שראו אור טרם מותו של בן-יהודה. בן-יהודה הספיק לערוך את הכרכים השישי והשביעי, אך אלה נדפסו לאחר מותו. את הכרכים השמיני והתשיעי ערך משה צבי סגל, ואת שאר הכרכים, לרבות כרך המבוא הגדול, ערך נפתלי הרץ טורטשינר (טור-סיני).
שיטתו של בן-יהודה בהוספת עדויות ודוגמאות רבות מהמקורות היהודיים, הבולטת במיוחד בכרך ההגהות שלפנינו, עוררה עליו ביקורת רבה. בין היתר, היה זה ביאליק, שטען בהרצאתו "לשאלת התרבות העברית", כי "על המילון של בן-יהודה אתם יכולים לדבר לא כעל מילון של 12 כרכים, אלא כעל מילון של שלשה כרכים לכל היותר, מפני שיש שם הרחבה מלאכותית, שאין בה שום צורך. על כל מלה יש כל מיני פסוקים, לא לשם הדגשת הגוון, אלא להרבות בכרכים" (דברים שבעל פה, א, תל-אביב תרצ"ה, עמ' רח-רט). בן-יהודה, שהיה מודע להאשמות אלה, כתב כבר בהקדמה לכרך שלפנינו: "הרביתי להביא עדֻיות לכל משמעה ומשמעה, בכל מקום אשר נדמה לי כי העדות הזאת תאיר איזה אור יתר על המלה ועל דרך ההשתמשות בה, ולא חששתי שמא ימצא הקורא דגמה אחת מהדגמאות מהתנ"ך או מתלמוד ומדרשים יתרה, כי אמרתי מוטב שאחטא פעמים ביתר ולא ילקה 'המלון' פעם אחת בחסר במקום הצריך. ונהגתי בזה מנהג מחברי המלונים הגדולים בלשונות אחרות".
[4], ח-כו; 168 עמ', 26 ס"מ. מצב בינוני-טוב. ללא שערי-מעטפת. כתמים בחלק מהדפים, חלקם כהים. קרעים בשולי הדפים; קרעים גסים בשני הדפים האחרונים. נייר יבש ושביר. כריכת קרטון בלויה, קרועה ורופפת.
תערוכה: "אבני שפה". בית קנר, גלריה עירונית לאמנות, ראשון לציון, 2014.
מקור:
1. עזבון אריה ליב הלוי הורוויץ (1862-1906), תלמיד חכם ופעיל ציוני, מראשוני המורים העבריים בארץ, מיוזמי ייסוד הסתדרות המורים בשנת 1892, ספרן ספריית "שערי ציון"; ידידו של בן-יהודה.
2. עזבון בנו, רוממתי עזר הורוויץ (1896-1925), מזכיר בנק אנגלו-פלשתינה ביפו ומזכירם של מנהלי הבנק, זלמן דוד ליבונטין ואליעזר הופיין.
ספרות: "פרקים בתולדות המילונות העברית החדשה – מאמר שני: מילון בן-יהודה", מאת ראובן מירקין. בתוך: לשוננו, נד, (תש"ן), עמ' 323-311.