מכתב ברכות מהאדמו"ר רבי חנה הלברשטאם מקאלשיץ

מכתב בכתב-ידו וחתימת ידו של האדמו"ר רבי חנה הלברשטאם אב"ד קאליטשיץ. רישא, [שנות התר"פ-תר"צ בקירוב].
מכתב גדוש ברכות להצלחה ולבריאות: "...השי"ת יצליח אותו לטוב ולחיי'[ם] ולשלום, ויזכ'[ה] להעתיק אהלֹה עם כב"ב [כל בני ביתו] שיחי'[ו] לארץ מולדתו בלי שום מכשול ח"ו, ותהי'[ו] כלכם בריאים לעבו'[דתו] ית'[ברך], ובמהרה נזכה לגאולה האמתית מתוך כ"ט [כל טוב]... חנה הלברשטאם...".
האדמו"ר הקדוש רבי חנה הלברשטאם (תרמ"ד-תש"ג, אנצ' לחסידות א', עמ' תרכה-תרכו), מגזע שושלת צאנז. משני הוריו היה צאצא להאדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים" מצאנז: אביו, רבי מנחם מנדל הלברשטאם מפריסטיק, היה בנו של האדמו"ר רבי אריה לייב מדוקלה, בן רבי דוד מקשאנוב, בן רבי חיים מצאנז; אמו פייגה ביילה היתה בת האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה, בן רבי חיים מצאנז. לפי המסופר, רבי חנה נולד בברכת סבו האדמו"ר משינובה, שאמר כי "נתגלה לו משמים כי עתיד הוא להיות אדם גדול". המסורת החסידית מספרת כי סבו זה הוא שהכתיר אותו לאדמו"ר, כאשר ביקש ממנו להתפלל עבור רפואתו. היה ידוע בגליציה כאיש אמת ואוהב ישראל. מספרים כי בערב יום כיפורים אחד, בעיצומה של הסעודה המפסקת, צעק בהתלהבות: "עם אהבת ישראל אפשר לעלות מעלה מעלה עד אין סוף". היה נוהג לחזור על אמרת זקנו ה"דברי חיים" מצאנז: "אינני מפחד משום אדם, אפילו לא ממלאך, אני מפחד רק מאנחתו של עני". ואכן, פעל רבות ונמרצות לטובת עניים ונדכאים, ובפרט לטובת עניי ארץ ישראל. בגיל צעיר התמנה לרב בקאלאשיץ (קולושיץ, Kołaczyce, פולין), ועל שמה נקרא בפי הציבור. לאחר פטירת גיסו האדמו"ר רבי שמחה ישכר בער הלברשטאם מציעשינוב, עברו אליו חסידים רבים, וביניהם רבי איצק'ל מפשווערסק, והוא החל להתפרסם כאחד מחשובי האדמו"רים. צדיקי הדור העריצוהו ושבחוהו מאד. האדמו"ר רבי יששכר דוב רוקח מבעלזא אמר עליו כי היראת שמים שלו מפורסמת בעולם, ודודו-זקנו האדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטאם (ר' שעי'לה טשכויבער) אמר כי הוא רואה בו הרבה ממידותיו של אביו האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז (אנצ' לחכמי גליציה ב', עמ' 467-471).
במלחמת העולם הראשונה היגר לקאשוי (קושיצה, Košice, סלובקיה), ושם ישב שבע שנים. לאחר המלחמה חזר לפולין וקבע את חצרו בעיר ריישא (Rzeszów), שם הקים את ישיבתו "זרע קודש", והדריך בה צעירים לתורה וחסידות. בתקופת השואה ברח מריישא לפריסטיג, שם התקבצו סביבו בסתר חסידים. עם התגברות הסכנה הסתתר האדמו"ר בבונקר בשדה תפוחי אדמה מחוץ לעיר, אך נתגלה על ידי הגרמנים, נלקח לבית הסוהר ביאסלו, ונורה למוות ביום ב' דחול המועד סוכות תש"ג. שכנו לתא בבית הסוהר ביאסלו, ר' משה ראנד, מספר כי לפני שהוצא להורג אמר עמו "נשמת כל חי" והצהיר שאם יפשפש במעשיו ימצא שיש בו רק חטא אחד - שלא פעל די הצורך עבור עניי ארץ-ישראל (אנציקלופדיה שמע ישראל, כרך ב', עמ' 183). בשואה נספו גם אשתו, בניו ונכדיו, וכל משפחתו המורחבת - למעלה משבעים נפש (מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, עמ' 95-98).
דף, 15 ס"מ בקירוב. 14 שורות בכת"י. מצב טוב.