מסכת נדה וסדר טהרות - חתימת רבי יוסף באב"ד בעל ה"מנחת חינוך"

תלמוד בבלי מסכת נדה ומשניות סדר טהרות. וינה, תקע"א 1811. מהדורה ראשונה של הגהות הגר"א על הש"ס.
בראש דף השער חתימת יד-קדשו של הגאון הנודע בעל מנחת חינוך רבי "יוסף באב"ד מסניאטין". בדף האחורי רישומי בעלות שונים שהספר שייך ל"הרבני הנגיד והקצין מו"ה ר' יוסף באבאד מורה צדק דפה סניאטין". ורישום נוסף ש"הגמרא נדה שייך להרב המאור הגדול מוה"ר ר' דוד באב"ד נ"י הרב דפה ק"ק פראביזנא". ורישום בכת"י של טיוטא להזמנה לחתונה. בשולי הדפים מעט הגהות של תיקוני טעויות בכת"י.
הגאון רבי יוסף באב"ד (תקס"א-תרל"ט), בן הגאון רבי משה באב"ד אב"ד פשוורסק. נכדו ותלמידו של הגאון רבי יהושע באב"ד אב"ד טרניפול, בעל "ספר יהושע". חתן רבי אריה ליבוש הלברשטם אב"ד טרניגרוד. למד בחברותא עם גיסו הגדול רבי חיים הלברשטם, האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז. מגיל צעיר נודע בגאונותו ובחריפותו, ובטרם הגיעו לגיל שלשים כבר נודע כאחד מגדולי הרבנים בדורו. כיהן ברבנות בהוסאקוב ובזבאריז. בשנת תר"ב נתמנה לאב"ד סניאטין ובשנת תרי"ז עלה לכהן ברבנות טארניפול, עיר רבנות סבו הגדול רבי יהושע באב"ד.
חידושי תורתו נתפרסמו כבר בחייו מפי השמועה, ובספרי גדולי דורו מובאים קושיות וסברות חריפות ושנונות בשם הרב מסניאטין, בשם זה הוא מוזכר פעמים רבות בשו"ת "שואל ומשיב". אך עיקר תורתו לדורות נודעה בספרו הגדול "מנחת חינוך" על תרי"ג מצוות שב"ספר החינוך". את ספרו זה הוציא לאור בשנת תרכ"ט בעילום שם, וכפי שנכתב בשער: "...והוא ביאור רחב על ספר החינוך, בפלפול עצום ובקיאות נפלא הפלא ופלא... חברו חד מגאונים המובהקים שבזמנינו הקדוש והטהור נ"י ומרוב ענותונותו העלים את שמו ד' יגן עליו...". רק במהדורה השניה שנדפסה בלמברג תרמ"ט, כ-10 שנים לאחר פטירת המחבר, מגלה המו"ל את שמו של הרב המחבר.
ספר "מנחת חינוך", הפך עם השנים לאחד מספרי היסוד של עולם הלמדנות וההעמקה, בכל בתי המדרשות, בגליציה ובפולין, בליטא ובהונגריה, ובכל תפוצות ישראל עד היום הזה. במשך השנים נדפסו ממנו מאות אלפי עותקים בעשרות מהדורות שונות, מלבד עשרות ספרים שבאו במיוחד לדון בדבריו ובשאלותיו.
מלבד גדלותו בתורה, נודע גם כקדוש וטהור ועובד ד' בסילודין [בעל "שואל ומשיב" כותב עליו בהספדו כי מימיו לא הסתכל מחוץ לד' אמותיו"]. היה מקורב לחצרות הצדיקים גדולי החסידות. זמן מה ישב בראפשיץ אצל הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ, [מסופר כי רבי נפתלי מרופשיץ אמר לו לשוב לביתו, כי חלקו בעבודת ה', הוא ללמוד תורה בהתמדה] עד סוף ימיו היה קורא להרה"ק מראפשיץ הרבי שלי. היה לובש בגדים לבנים כמנהג גדולי החסידות בימיו, ולפעמים אף קיבל פתקאות "קוויטלאך" ונתן עצות וברכות לישועה ולרפואה.
בנו הגאון רבי דוד באב"ד, [שכנראה קיבל את הספר בירושה מאביו הגדול]. כיהן כאב"ד פרוביזנה מלפני שנת תרי"ד. משם עבר לכהן כראב"ד בסניאטין. בשנת תרמ"ח בערך עלה לארץ ישראל וכיהן כרב בעיר צפת עד שנת תרנ"ד בערך.
[9], ב-פט דף; קצט דף. 40 ס"מ. נייר עבה ורך. מצב טוב-בינוני, בלאי-שימוש רב, עם נטפי חלב-נרות. חותמות עתיקות מבתי-כנסת בצפת. כריכה ישנה לא מקורית.
מצורף אישור מומחה, לזיהוי כת"י החתימה, הזהה לכתב-ידו ממקורות אחרים.