כתב-יד מעוטר על קלף – תפילת ערבית וספירת העומר – מורביה, המאה ה-18

כתב-יד על קלף, תפילת ערבית וסדר ספירת העומר עם מנורת "למנצח". מרכז או מערב אירופה [מורביה?, המאה ה-17/18?].
כתיבת סופר נאה מרובעת, עם ניקוד. התיבה הראשונה בכל קטע נכתבה בהגדלה, ולעתים בדיו צבעונית או מוזהבת. בחלק מהמקומות נוספו סביב האותיות עיטורים צבעוניים של עלים ופרחים.
כתב היד מכיל את תפילת ערבית במלואה [נוסח אשכנז], עם מספר תוספות, המשקפות כנראה מנהג תפילה בציבור באחת מקהילות מערב או מרכז אירופה.
רוב התוספות נכתבו לאחר "עלינו לשבח", לפי הפירוט הבא: שלושה מזמורי תהלים (פרקים כד, ח, ו-כט); חמשה מזמורים נוספים לחמשת ימי השבוע (ימים א-ה; פרקים כה, לב, לח, נא ו-פו), הנאמרים בימים שאומרים בהם תחנון [עם ההוראה: "ווען מן תחנה זאגט דען זאגט מן מזמורים אלו" = כאשר אומרים תחנה, אומרים מזמורים אלו].
"סדר ספירת העומר", עם כוונות ה"ספירות" עפ"י הקבלה, לכל יום, ובראשו מזמור "למנצח בנגינות" בצורת מנורה [לכל שני ימים מימי העומר הוקדש עמוד שלם!]. לאחר ספירת העומר מופיע סדר וידוי מפורט [כולל "על חטא"], ואחריו המזמורים "שיר המעלות ממעמקים" ו"לדוד ה' אורי". בשני הדפים הראשונים של כתב היד מופיעים מזמורי התהלים א-ב, ד, שיש הנוהגים לאמרם לפני השינה. [ייתכן שדפים אלו נמצאים שלא במקומם ונכרכו בטעות בראש כתב היד].
במקומה של ברכת 'ולמלשינים', הודבקה חתיכת קלף מתקופה מאוחרת ועליה נוסח אחר של הברכה, כתיקון לנוסח קצר יותר, שנמצא בכתב היד המקורי.
הוספת מזמורי תהלים לאחר תפילת ערבית נהגה בכמה מקהילות מערב אירופה [ראה חומר מצורף], אך אמירת וידוי בבית הכנסת בתפילת ערבית ידוע רק ממספר בודד של קהילות בארצות המזרח [ראה חומר מצורף]. לא ברור אם הוידוי כאן נכתב כחלק מתפילת ערבית ולפנינו עדות על קיומו של מנהג כזה [אולי מנהג יחיד] בקהילה אשכנזית, או שמא נכתב לצורך אמירה כמנהג המקובלים בעת "קריאת שמע שעל המטה" [שאינה מופיעה בכתב היד].
כת"י זה בו מופיע סדר ספירת העומר עפ"י הקבלה עם מנורת "למנצח", אופייני לתקופת שנות הת', בה חדרה השפעת קבלת האר"י. באותה תקופה נפוצה כתיבת כוונות בסידורי התפילה של חוגי המקובלים בארצות אשכנז.
37 דפי קלף. 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני, כתמים, בלאי וקמטים (בחלק מהדפים פגיעה בשולי הטקסט). קרע גדול וקפלים בדף הראשון. כריכת עור עתיקה.