מכירה מיוחדת לשני פריטים
17.7.19
קדם מכירות פומביות - רמב"ן 8, מתחם טחנת הרוח. רחביה, ירושלים, ישראל

מכירה מקוונת מיוחדת לשני פריטים. 
לבקשת הבעלים, עבור מכירה זו בלבד, בית המכירות "קדם" קבע מחירי הגנה (reserve price).

מחיר ההגנה הוא מחיר המוסכם בין המוכר לבין בית המכירות ואינו מתפרסם. הוא שווה ערך למחיר ההערכה הנמוכה המופיעה בקטלוג או נמוך ממנה. במידה וההצעה הגבוהה ביותר תהיה נמוכה ממחיר ההגנה, הפריט לא יימכר.

המכירה הסתיימה

פריט 1:

שלחן ערוך אורח חיים – אמשטרדם, תקי"ד – אלפי הגהות בכתב-ידו של הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים אב"ד לייפניק, בעל ה"ברוך ...

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
נמכר ב: $140,000
מחיר פתיחה:
$ 50,000
הערכה:
$150,000 - $300,000
עמלת בית המכירות: 23%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
תגיות:

שלחן ערוך אורח חיים – אמשטרדם, תקי"ד – אלפי הגהות בכתב-ידו של הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים אב"ד לייפניק, בעל ה"ברוך טעם" – הגהות על ה"פרי חדש" שלא נדפסו
ספר מגיני ארץ – שלחן ערוך אורח חיים, עם פירושים רבים. אמשטרדם, [תקי"ד 1754]. כרך בפורמט גדול. 
העותק של הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים אב"ד לייפניק בעל ה"ברוך טעם", עם חיבור של אלפי הגהות בכתב-ידו. עותק זה הוא המקור לחיבור ההגהות המפורסם של ה"ברוך טעם" שנדפס בכל מהדורות השולחן ערוך, אך מהשוואה אל הנדפס מתגלה כי הוא כולל עשרות הגהות שלא נדפסו, והגהות רבות שנדפסו בשיבוש או באופן חלקי, אשר מופיעות כאן בשלמותן.
בדף השני מדפי השער שרידי חתימה קרועה: "...פרענקיל תאומים" [כפי הנראה חתימתו של ה"ברוך טעם"].
בשולי אותו דף בצד שמאל רישום בעלות באותיות זעירות (דהוי וקשה לקריאה): "זה הספר שייך לכבוד... מו' הרב הגאון המפורס' הגדול... מופת הדור החריף ובקי... נ"י עה"י פה"ח [=נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק]... כש"ת מו"ה... פרענקיל נ"י".
בדפי כרך השולחן ערוך שלפנינו אלפי הגהות, חידושים, הערות וביאורים על דברי השולחן ערוך ונושאי כליו, בכתב-יד קדשו של הגאון המפורסם רבי ברוך פרנקל-תאומים אב"ד לייפניק, בעל ה"ברוך טעם". רוב ההגהות הן על דברי ה"מגן אברהם", אך ישנן הגהות גם על השולחן ערוך ועל נושאי כליו האחרים, כדוגמת ה"פרי חדש" ועוד. הכרך גדוש הגהות מכריכה לכריכה, והן מופיעות כמעט בכל דף. לפנינו חיבור הגהות רב ממדים בכתיבת ידו של ה"ברוך טעם". רוב הגהותיו על שו"ע אורח חיים נדפסו בסוף כרכי שלחן ערוך אורח חיים החל ממהדורת לבוב תקצ"ו ואילך, אך בהשוואה בין ההגהות הנדפסות למקור שלפנינו התגלה כי רבות מהן נדפסו בשיבוש או באופן חלקי, וכמה מהן נשמטו לגמרי. בנוסף, עשרות הגהותיו על ה"פרי חדש" המופיעות בכרך שלפנינו לא נדפסו כלל. השמטות ושיבושים אלה מופיעים בכל המהדורות, מאז המהדורה הראשונה (לבוב תקצ"ו) ועד למהדורות המשוכללות של ימינו (ראה מסגרת).
בשער ספרו של ה"ברוך טעם", ספר "ברוך שאמר" (פיוטרקוב תרס"ה), מובא כי רבים מכתבי המחבר נאבדו ממנו כבר בחייו, "והתפלל תמיד שימצאו". עוד מובא שם כי חתנו האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" – " אמר כמה פעמים בפיו הקדוש: יתן ד' אשר ימצאו חידושי מר חותני זצללה"ה אשר נאבדו ממנו והיה לו צער גדול מזה"; והנה לפנינו נתגלו הגהותיו של ה"ברוך טעם" בשלמותן, עם עשרות הגהות שלא נדפסו מעולם, וביניהן, כאמור, כל הגהותיו על ה"פרי חדש" שלא נדפסו.
באחת מן ההגהות שלפנינו (דף רטו/1) מציין המחבר להגהותיו על ה"פלתי" לרבי יהונתן אייבשיץ: "...ויעוין בפלתי ריש סי' צ"ד שדעתו... וכתבתי בזה בגליון הפלתי"; ואכן תוכן הגהתו זו נדפסה בהגהות ה"ברוך טעם" על ה"פלתי" (ראה "כרתי ופלתי", מהדורת "זכרון אהרן", ירושלים תשס"ו, כרך ב, עמ' תצט, הערה 3).
מעיון בהגהות שלפנינו עולה כי ה"ברוך טעם" חזר ועדכן את הגהותיו מזמן לזמן, תיקן אותן והוסיף עליהן. כך לדוגמה, במקרה שמצא ספר חדש שראה שכיון לדעתו באחת הגהותיו, או שמצא הוכחה נוספת לדבריו, הוסיף זאת כהמשך להגהתו הראשונה. ניתן לראות הגהות ארוכות שנכתבו בהמשכים, יתכן אף שבהפרשי זמן ארוכים. הדבר ניכר במחיקות ובתיקונים, בצבעי הדיו ובצורת האותיות. העובדה שחלק מן ההגהות לא נדפסו, או שכמה מהן נדפסו במהדורות השו"ע כשהן קטועות באמצען, יכולה להיות מוסברת בכך שההגהות הועתקו מהכרך שלפנינו בשלב מסוים בחייו של ה"ברוך טעם", עוד קודם שהמשיך לתקן ולהוסיף על דבריו (ראה מסגרת).
המחבר מרבה לציין בדבריו ל"ביאורי הגר"א" על השו"ע (נדפסו לראשונה בתקס"ג) בלשונות הערצה, ופעמים רבות מכנהו בתואר "החסיד זצוק"ל" (ראה: דפים מא/2; מה/2; נב/2 ועוד). בדף קיא/2 הוא כותב בראש העמוד: "...וכן מצאתי בבאורי הגאון מהרא"ו [=רבינו אליהו ווילנא] זצ"ל... המעיין יבין מתוך קוצר דבריו כוונתו...".
מלבד ההגהות הרבות בכתיבתו האופיינית של ה"ברוך טעם", מופיעות בין דפי הספר גם הגהות ארוכות שנראות ככתיבה שונה. לא התבררה לנו זהות הכותב, ויתכן שהוא אחד מבניו, חתניו, או תלמידיו של ה"ברוך טעם" (באחת מהגהות אלו נזכר: "תלמידי הגאון הר"ר יאקב גרעץ" [?] - דף שיב/1). מעניין לציין כי רובן של הגהות אלו נדפסו על שמו של ה"ברוך טעם" (ניתן לשער כי אלו חידושיו של ה"ברוך טעם" שהקריא לאחד מבני משפחתו או לאחד מתלמידיו, כפי שהיה נוהג לעתים). על אף שכאמור, רוב ההגהות בכתב השונה נדפסו על שמו, חלקן טרם נדפסו (כגון: ההגהות על סימן תקפ"ח בכתב הקטן; כנ"ל דף צג/2; רעח/2; רפא/2; רפד/2; רצב/2, ועוד).
ה"ברוך טעם" – "רבן של ישראל"
הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים (תק"כ-תקפ"ח), בעל "ברוך טעם". מגדולי דורו המפורסמים, נודע בגאונותו וחריפותו ובהגהותיו הלמדניות על ספרים רבים. תלמידם של רבי יהודה ליבער חריף קרונגולד ראב"ד קראקא, רבי דוד טעבלי מליסא, ורבי משולם איגרא. בהיותו כבן י"ט התקבל לרבה של וישניצא, ולאחר פטירתו של רבי בנימין וולף איגר נקרא למלא את מקומו כאב"ד לייפניק ובה כיהן במשך כשלושים שנה. לאחר פטירת רבו רבי משולם איגרא, היה בין המועמדים למלא את מקומו ברבנות פרשבורג, אולם בגורל שנערך זכה לבסוף ה"חתם סופר".
עמקותו וחריפותו היו לשם דבר, עד כי בעל ה"אבני נזר" אמר שכל ימיו התייגע להגיע לחריפותו של הגאון בעל "ברוך טעם". ה"חתם סופר" העיד עליו שאלמלא נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה בפלפולו, ובהספד עליו אמר: "גאון ישראל ברוך טעמו ומשנתו מופת הדור... שהרביץ תורה בישראל בחריפות ובקיאות וממש לא עמדו תלמידים על סוף דעתו בעומק חריפותו...". בהסכמתו לספר ברוך טעם כותב ה"חתם סופר" לבן המחבר על אביו וחידושיו: "רבן של ישראל... וכי להסכמתי ועצתי צריך להזריח שמש ואור יקרת של מר אביו הגאון... וכי לא ידעתי עוזו ותפארתו והדרת גאונו... והלא כל דבריו יאירו כזוהר הרקיע יצהירו...". מסופר על בעל ה"קול אריה" שלאחר שגמר לעיין באחד הסימנים בספר "עטרת חכמים" שחיברו ה"ברוך טעם", אמר: "מי שאינו בעל רוח הקודש לא יוכל לחבר חיבור כזה" (תולדות קול אריה, קלינורדין ת"ש, עמ' קכ).
חתנו המפורסם הוא האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים" מצאנז, שהיה תלמידו המובהק וערך את ספרו "ברוך טעם". בהקדמה לספר זה כותב ה"דברי חיים": "ולערך שנה א' שהייתי אתו, לימדני כמעט רוב הש"ס עם הראשונים, וכל שעה הראני גדולות ונפלאות בפלפולו... ומסר לי כמה פלפולים ודרך הלימוד מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר...". חתנו ה"דברי חיים" היה רגיל לומר על חותנו שזכה למדרגות נעלות כאלו שאין הפה יכול לדבר והמוח להשיג (יוסף דוד ויסברג, רבנו הקדוש מצאנז, כרך א, עמ' לד), והעיד עליו כי ראה בעצמו איך כיוון להלכה ברוח הקודש, מפני שלמד תורה לשמה (ברוך שאמר, ירושלים תשכ"ו, בהקדמה, עמ' 21). על אף שה"ברוך טעם" נמנה על המתנגדים לחסידות, אמר "החוזה מלובלין" לחסידים שדיברו נגדו: "מה אעשה ותורתו חביבה עלי מאד". גם צאצאיו האחרים היו מגדולי החסידות: בנו, הצדיק רבי יהושע העשיל מקומרנא, היה מגדולי תלמידי "החוזה מלובלין" (ראה אודותיו: אנציקלופדיה לחסידות ב', עמ' עו). ספרו "ברוך טעם", שנערך ע"י חתנו האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, נדפס לראשונה בלבוב תר"א. על מידת התקבלותו של הספר וחביבותו אצל הלומדים, תעיד העובדה שבתוך פרק זמן קצר יחסית חזר הספר ונדפס בחמש מהדורות נוספות (מתרל"ח עד תרס"ב). בין חיבוריו האחרים: ספר עטרת חכמים, ספר מרגניתא דר"ב, ספר ברוך שאמר, ועוד. במיוחד נודע בהגהותיו הרבות, שנהג לרשום על ספריו בדרך לימודו (ראה מסגרת). לימים נדפסו חלקן בהוצאות מאוחרות של אותם ספרים. ביניהן נתפרסמו בין הלומדים הגהותיו על הש"ס (נדפסו במהדורת ווילנא) ועל השולחן ערוך, והגהותיו על הספרים: כרתי ופלתי, שב שמעתתא, טורי אבן, חות יאיר, שו"ת הר"ן, בית מאיר, קצות החושן, נתיבות המשפט, ועוד.
[בספר אהל ברוך (אות יד), מסופר כי כאשר יצא לאור הספר ברוך טעם "היה החתם סופר ז"ל מחבב את הספר הזה עד להפליא, וג' ימים וג' לילות לא היה בידו ספר אחר זולת הספר ברוך טעם". נראה שהסיפור אינו מדויק, שכן הספר "ברוך טעם" נדפס רק בשנת תר"א, לאחר פטירת החתם סופר. מסתבר יותר שהסיפור התרחש עם החיבור שלפנינו – הגהות ה"ברוך טעם" על השולחן ערוך, שנדפסו בשנת תקצ"ו, שהן היו החיבור היחיד של ה"ברוך טעם" שנדפס בחיי החתם סופר. יש להוסיף כי בספר "ברוך טעם" מתנוססת הסכמת החתם סופר על החיבור, אך כפי שנכתב בה, החתם סופר הסכים על הספר מבלי שראה אפילו דף אחד (עלה) ממנו, בכתבו לבנו של ה"ברוך טעם" כי איננו צריך לראות דוגמה מהחיבור: "וכי עלין לתרופה (=דפי דוגמה מהחיבור) אני צריך? וכי לא ידעתי עוזו ותפארתו והדרת גאונו זצלל"ה? והלא כל דבריו יאירו כזוהר הרקיע..."].
בדפי הספר חותמות רבות "קלויז החדשה דזידיטשוב מלבוב" – קלויז שנוסד בין השנים תר"מ-תר"ן, ובין כותליו הסתופפו תלמידי חכמים מובהקים (לבוב - אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים תשט"ו, עמ' 471-470). בדף פד/1 ובדפים נוספים, חותמות: "מנחם גרינפעלד - נאנאש".

[3], לו, [4], לז-שלד דף. חסרים 4 הדפים האחרונים, שלה-שלח. שני שערים. 37 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים וכתמי רטיבות. בלאי רב. קרעים גדולים בדפי השער, עם פגיעה בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. בעשרות הדפים הראשונים, וכן במספר דפים נוספים, ההגהות קצוצות בשל קרעים או בלאי בשולי הדפים. על מספר הגהות מודבק נייר דבק לבן לחיזוק שמסתיר חלק מההגהה. קרעים בדפים נא-נג, רפ, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה. הספר נתון בקופסת עור.

כרך השלחן ערוך שלפנינו, עם אלפי ההגהות בכתב-יד קדשו של ה"ברוך טעם", הגיע מאוצרותיו של הרה"ח רבי שמעון שמעלקא ערבליך שליט"א מאנטוורפן, שהוא מצאצאיו של בעל ה"ברוך טעם" ודור שביעי ממנו. אביו של הרב שמעון ערבליך היה הרה"ח רבי משה יהודה ליב ערבליך ז"ל, שהיה חתנו של הרה"ח רבי יואל אשכנזי ז"ל (תרמ"ד-תש"ל, מזקני וחשובי חסידי סלונים בטבריה, ראה אודותיו בקטלוג קדם 66, פריט מס' 61), בן הרה"צ רבי ברוך אשכנזי ז"ל (אחי אמו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר), בן הרה"צ רבי אפרים יוסף אשכנזי זצ"ל שכיהן כדיין בזלוטשוב (בן הגה"ק רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב, מחבר "שו"ת מהר"י אשכנזי"), חתן הגה"ק רבי יהושע העשיל פרנקל-תאומים זצוק"ל אב"ד קומרנא (מגדולי תלמידי "החוזה" מלובלין), בן המחבר הגה"ק רבי ברוך פרנקל-תאומים אב"ד לייפניק, בעל ה"ברוך טעם".


הגהותיו של ה"ברוך טעם"
הגהותיו של ה"ברוך טעם" שנכתבו על-ידו בשולי גליונות ספריו, נתקבלו כתורה לדורות בשל החידושים הרבים הטמונים בדבריו הקצרים והעמוקים. הגהותיו מצוטטות רבות בספרי האחרונים, הפוסקים וראשי הישיבות עד ימינו אלו. בשל חשיבותן הרבה ללומדי בית המדרש, נדפסו במשך השנים רבות מהגהותיו שהועתקו מגליוני ספריו, מהן הגהותיו על ספרי ראשונים ומהן על ספרי גדולי האחרונים. מפורסמות הן הגהותיו על ספרי "קצות החושן" ו"שב שמעתתא", על השולחן ערוך ועל הש"ס, ועוד. רגיל היה בעל ה"ברוך טעם" לכתוב את חידושיו על שולי גליונות ספריו הרבים. את הגהותיו כתב על כל סוגי הספרים בספרייתו הגדולה. החל בספרי יסוד, כדוגמת חומשים, משניות ותלמוד בבלי, וכלה בספרי אחרונים שחיברו בני דורו. כך מעיד נכדו רבי פנחס אריה ליבוש תאומים: "זקני הגה"ק בעל ברוך טעם... היה דרכו בקודש לכתוב בגליוני כל ספריו ממש הגהותיו... ושגור בפי העולם שכתב הגהות גם על ספר צאינה וראינה..." (אהל ברוך, אות לה). חתנו רבי מנחם מאניש מרדכי תאומים כותב על כך במכתב לדודו הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות (ראה להלן): "זה דרכו של חותני אדמ"ו הגאון... לרשום העולה על דעתו בגליון הספרים אשר עיין בהם" (אגודת אז"ב, עמ' נו). רשימה חלקית של עשרות מספריו, עליהם כתב את הגהותיו, נתפרסמה ב"סיני", מד, עמ' קיז-קיח.
בדורנו נדפס חיבור שלם בשם "אגודת אז"ב" (ברוקלין תשס"ב), ובו נדפסו ההגהות שכתב ה"ברוך טעם" על גליונות הספר "בית אפרים" מאת בן דורו הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות. הגהות אלו נעתקו בחייו על ידי חתנו רבי מנחם מאניש ששלחם אל דודו בעל ה"בית אפרים". בתגובה, שלח רבי אפרים זלמן אל ה"ברוך טעם" את השגותיו וקושיותיו על הגהותיו, וה"ברוך טעם" נחלץ להגן על הגהותיו שיקרו בעיניו עד מאד, והשיב על קושיותיו של רבי אפרים זלמן ודחה את השגותיו. חליפת המכתבים ביניהם, סביב השגותיו של ה"ברוך טעם", הפכה לחיבור בפני עצמו ונדפסה במלואה בספר הנ"ל.
ההגהות על השולחן ערוך שלפנינו
קובעות ברכה לעצמן ההגהות על השולחן ערוך, הגודשות את הכרך שלפנינו, ומקיפות את כל חלק אורח חיים. הגהות אלה אינן רק הערות קצרות, חידושים והברקות, אלא מעין ביאור שיטתי, המבאר את דברי השולחן ערוך ונושאי כליו, בדגש מיוחד על ביאור דברי ה"מגן אברהם". הגהותיו אלו חשובים כחיבור וספר בפני עצמו מצד איכותן ומצד כמותן.
ההגהות נדפסו לראשונה (באופן משובש וחלקי) בשלחן ערוך שנדפס בלבוב תקצ"ו. הגהותיו אלה של ה"ברוך טעם" קדמו לכל חיבוריו שבאו בדפוס בשנים שלאחר מכן, והן שהוציאו לחידושיו שם עולם, כעדותו של הגאון רבי נחום טרייביטש אב"ד ניקלשבורג בהסכמתו לספר "ברוך טעם" (לבוב תר"א): "וכבר יצא לו מוניטין בעולם ועשה שם לו על פני חוץ לכבוד ולתפארת הגהותיו על שלחן ערוך אורח חיים, משם יראה כל קורא בו ויתענג כאשר תאוה נפשו".
השוואות בין הנדפס להגהות שלפנינו – השמטות, שיבושים והגהות שלא נדפסו‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬
השוואה בין ההגהות הנדפסות במהדורות השולחן ערוך להגהות המקוריות בכתב-יד שלפנינו מגלה כי רבות מהן נדפסו בשיבושי מילים, השמטת מילים וטעויות, שיש בהן משמעות רבה להבנת כוונתו של ה"ברוך טעם". מלבד זאת, כל הגהותיו על ה"פרי חדש" לא נדפסו כלל, ואף מספר הגהות על השולחן ערוך ונושאי הכלים האחרים נשמטו בהדפסה (לדוגמה: שתי הגהות בדף מז/2, והגהה נוספת בדף נח/2). השמטות ושיבושים אלה מופיעים בכל המהדורות, מאז המהדורה הראשונה (לבוב תקצ"ו) ועד למהדורות המשוכללות של ימינו.
דוגמה מעניינת לשיבוש, שנוצר כנראה מהעתקה לא מדוייקת מתוך הכרך שלפנינו: בהלכות קריאת התורה, סימן קלה, מופיעה הגהה על דברי ה"מגן אברהם" שם, בסעיף-קטן ז. ההגהה הנדפסת נקטעת באמצעה ומסתיימת במילים "ביום שמרבין". אחרי מילים אלה ציינו המדפיסים בסוגריים: "חסר הסיום". בהגהה שלאחריה, המתייחסת לדברי ה"מגן אברהם" בסעיף-קטן יד, נדפסו בתוך הדברים משפטים חסרי פשר: "...בס"ק כ' לענין שביעי בכבוד ספר תורה...". מעיון בהגהות שלפנינו (בדף נה/2) מתברר כי המשפטים חסרי הפשר שבהגהה השניה הם למעשה המשך של ההגהה הקודמת ששורבבו להגהה השניה בשל צורת הכתיבה של ההגהות (את ההגהה הראשונה, על סעיף-קטן ז, כתב ה"ברוך טעם" בין העמודות המודפסות של ה"מגן אברהם וה"טורי זהב", ומאחר ולא נותר לו מקום המשיך ה"ברוך טעם" את הגהתו בשוליים הימניים, בצמוד לסוף ההגהה על סעיף-קטן יד, שהיתה כתובה שם. המעתיק לא שם לב וטעה לחשוב כי המשך ההגהה הראשונה הוא חלק מן ההגהה השניה, ובלל את הדברים, וכך נדפסו דבריו של המחבר מסורסים ומבולבלים. שיבוש זה נדפס בכל המהדורות עד לימינו).
במספר מקומות (כגון בדף רמד/1, ובדף רצז/2) מופיעות הגהות ארוכות בכתב-ידו של המחבר, שבדפוס נקטעות באמצען ומופיעות רק בחלקן הראשון. לא ברור לגמרי מדוע לא נדפסו הגהות אלה במלואן, וכן מדוע מספר הגהות נשמטו לגמרי (מלבד ההגהות על ה"פרי חדש" שלא נדפסו כלל). יתכן וההגהות נעתקו בחייו של ה"ברוך טעם", אך לאחר מכן הוא המשיך לעדכן ולהוסיף על הגהותיו, והוספות אלו נותרו בכתב-יד.


לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא