אוטוגרף. שטר הסכם שכירות בין נאמני חורבת רבי יהודה החסיד והג"ר שמואל סלאנט ...

אוטוגרף. שטר הסכם שכירות בין נאמני חורבת רבי יהודה החסיד והג"ר שמואל סלאנט – רבה של ירושלים. תרי"א (1851).

תוכן: שטר נספח לשכירות בית, חצר ומרתף מאת נאמני כולל פרושים-חורבת רבי יהודה החסיד בעיר העתיקה שבירושלים עיר הקודש לבין רבה של ירושלים – רבי שמואל סאלנט על התחייבותם לתקן את הדירה שהשכירו במרצפות, בסורגים ובארובה שעל הגג תוך ג' חודשים.

יחודי: שטר יחודי עם חתימות ששה מנאמני החורבה מכולל פרושים עם חותמת מקורית נאה: החותמים;

• רבי אברהם שלמה זלמן צורף:
  הרב אברהם שלמה זלמן צורף (Tzoref) (הראש"ז), תלמיד הגר"T - נולד ביום ז' בכסלו תקמ"ו 1785 בעיר קיידאן שבליטא לאביו רבי יעקב, בשנת 1810 יצא צורף עם אשתו וילדיו בעליית תלמידי הגר"א לעבר ארץ ישראל, הם נדדו במשך חמישה חודשים בין ארצות, וגרו לפחות שנה בקושטא, שם למד אברהם שלמה זלמן את מלאכת הצורפות. בהושענא רבה תקע"ב (אוקטובר 1811) הגיעו לנמל עכו, התיישב בצפת והחל לעבוד כצורף וסיגל לעצמו את השם "צורף" כשם משפחה יש משערים ששם המשפחה צורף הגיע אליו מאבותיו, וכי הוא נכדו של רבי העשיל צורף. בשנת 1813 עבר עם משפחתו לירושלים וניהל שם יחד עם רבי מנחם מנדל משקלוב את כולל הפרושים, הראש"ז יצא לשליחויות רבות ברחבי העולם מטעם הכולל ובהסכמת ראשי הספרדים. נפצע על ידי ערבים שנקמו בו על פעולותיו שגרמו לנישולם, לאחר עשרה ימים מת מפצעיו ביום י"ט באלול תרי"א 1851, נטמן בהר הזיתים סמוך לקבר זכריה אך בזמן השלטון הירדני נהרס הקבר ורק אחרי כמה שנים שופץ מחדש על ידי צאצאיו.
  
  
• רבי אהרן זעליג אשכנזי:
  שד"ר כולל הפרושים ושליח בית הכנסת 'החורבה' [נגד שליחותו של ר' אהרן זעליג ב"ר מנחם מן אשכנזי, שיצא לאסוף כספים לבניית בית הכנסת 'החורבה' בירושלים. יצא כרוז מטעם חברת "פקידים ואמרכלי ערי הקדש" [פקוא"מ] באמשטרדם, בשנת ת"ר - "מודעת זאת בכל הארץ". על פרטי הסכסוך שפרץ בין הפקוא"מ ובין קהילת ירושלים בעקבות שליחותו של ר' אהרן זעליג אשכנזי, ראה: אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, ירושלים תשי"א]
  
  
• רבי אברהם במוהר"י מחאסלאוויץ:
  [חתום גם על פשר החלוקה בין פרושים וחסידים בשנת תקפט, חתם-תקצו על רכישת חצר לכולל הפרושים עם ר אברהם ברי"צ ור משה יצחק בן בצלאל הכהן].
  
  
• רבי דוד הוא הקטן טעבלי ברלין:
  בנו של רבי שלמה הירשל ברלינר הרב הראשי הראשון של בריטניה הגדולה, ונכד רבי צבי הירש אב"ד ברלין. עלה לארץ ישראל בשנת תקצ"ח והיה ממנהיגי קהילת ה"פרושים" בירושלים ושמש ונאמן חורבת "רבי יהודה החסיד"-"מדרש ציון". הוא נודע בירושלים כגאון שכל רז לא אניס ליה, ומתמיד עצום השקוע בתורה יומם ולילה. באגרות הפקאו"מ [פקידים ואמרכלים] מופיע בנוגע לפטירתו: "נבהלנו מראות פטירת הרב המופלג בנן של קדושים מו"ה טעבלי ברלינר זצ"ל בפתע פתאום, ולמשמע אזן דאבה נפשנו על הסבה הנוראה ומקרה לא טהור אשר קרהו, תסמרנה שערות ראשנו בזכרנו כי תיעשה נבלה כזאת בעיר כלילת יופי, וי לדרא אשר אירע כזאת בימיו".
  פרסם מאמר "דער טרייע ציאנסוועכטער".נפטר בט"ז בחשוון ה'תרי"ב.
  
  
• רבי אריה ב"ר ירחמיאל-נאמן:
  רבי אריה ליב ב"ר ירחמיאל מארקוס מקיידאן (תק"ס-תרל"ז). עלה לארץ ישראל בשנת תקע"ו. נאמן כולל הפרושים בירושלים. ממקימי היישוב היהודי בירושלים וממייסדי ביהכנ"ס "החורבה"
  
  
• רבי דוד (יעלין) מלאמזא:
  רבי דוד ילין-טביא נולד בלומז'ה, פולין, בשנת תקס"ג (1803), לאביו ר' יהושע ילין. נשא לאשה את ליבה בת ר' ירחמיאל מיעדואבנה המכונה "ר' ירחמיאל הצדיק". ועסק במסחר ובצרכי צבור, קבע עתים לתורה והיה מכובד על הכל כתלמיד-חכם וירא-שמים, נגיד ונדבן. אשתו ילדה בת חוה ועמדה מלדת במשך שנים רבות ואז החליט לעלות לארץ-ישראל, כדי שבזכות הישיבה בה יפקד בבנים זכרים. קרוביו וידידיו ניסו להניאו ממחשבתו, בהצביעם על הסכנה שבנסיעה. דרך רחבי רוסיה ומכל-שכן בדרכי הים ובארץישראל, אך הוא לא שם לב לכל זה, ובשנת תקצ"ד חיסל את עסקיו, הצטייד ב-4000 רובל התמורה מרכושו ועלה ארצה עם אשתו ובתו באנית-מפרש לחוף עכו. משם עלו לצפת, בה היה רוב הישוב האשכנזי מעדת החסידים, ולכן החליט לעבור ירושלימה, בה התבצרו הפרושים מתלמידי הגר"א מוילנה והבאים אחריהם. בעודו ממתין לשיירה שתעלה ירושלימה ויצטרף אליה פשטו שמועות על התכוננות הכפריים מסביב לעלות על צפת לשם הרג ושוד ומרד בשלטון המצרי של מחמד עלי ונציבו ובנוחורגו אברהים פחה, וכן על המרד שפרץ בירושלים ובסביבתה ושם כבר דוכא ביד חזקה. אז התאספו רבים, והוא וביתו ביניהם, שכרו חמורים ופרדים ועלו בשיירה דרך שכם לירושלים והתישבו ברובע "באב חוטא", במזרח העיר, ליד שער האריות, שם גר אז הקיבוץ האשכנזי, ומשהתחיל הישוב בירושלים להתרחב משנת תקצ"ו ואילך עברו לרחוב היהודים. עסק בתורה, במסחר ובבנין הישוב ונמנה בין ראשי העדה ופרנסיה וחתימתו עמהם נמצאה על כמה תעודות משנות תר"ח, תרי"א ותרט"ו. השתתף ביסוד תלמוד תורה "עץ חיים" והיה המשגיח על קיום התקנות. יסד ''אגודה מסחרית" במניות ועמד בראשה, היה מנהל הבנק הפרטי הראשון בירושלים שנקרא "בנק ירושלמי" והמעורר הראשון לרכישת מגרשים מחוץ לחומה. עמד בקשרי ידידות עם הקונסול האנגלי הראשון בארץ, הוא ג'מס פין שנתמנה בשנת תקצ"ט, והיה ראש אגודה לונדונית לתמיכה בעניי ירושלים מכל הדתות, קנה בשבילם את אדמת ארטאס (ליד בריכות שלמה) ואדמת שכונת כרם אברהם והעסיק פועלים יהודים בעבודה. היה חבר בחברת "משמורים" שנוסדה בתר"ז. כשנפרדו עולי פולין מהכולל הוילנאי (בגלל העדפת עולי ליטא בחלוקה) ויסדו כולל מיוחד בשם "כולל וארשה-פולין" היה אחד הממונים וניהלו כעשר שנים. ולמנהלי הכולל נתמנו הרב מרדכי מאיר מביאלה, שהיה חבר בית-הדין בירושלים והרב ברוך וולף מצד החסידים. כשעלה ארצה החליט להחליף את שם משפחתו לעברי. "יעלין" בפולנית פירושו "צבי", ומאחר ששם זה בתור שם פרטי אינו מתאים לשם-משפחה בחר בתרגומו הארמי טביא וכך היה חותם: דוד טביא מלאמזא , ויהודי ירושלים היו קוראים לו על שם מקום מוצאו: ר' דוד לומזר

מפרט: מידות: 18\22 ס"מ. נקבי תיוק. סימני קיפול. 14 שורות. מצב טוב.