מכירה פומבית 131
מכירה מיוחדת לכבוד הימים הנוראים. חפצי צדיקים, קמיעות, ספרי סגולה, כתבי יד, מכתבים, חב"ד וספרים נדירים
Winner'S
צור קשר עם בית המכירות
25.8.21
מרכז שטנר 3 קומה א' גבעת שאול ירושלים, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 5:
נתן העזתי. תחריט מקורי, 1679
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $1,000
מחיר פתיחה:
$
1,000
הערכה :
$2,000 - $2,500
עמלת בית המכירות: 24%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
נתן העזתי. תחריט מקורי, 1679
תחריט מקורי של נתן בנימין לוי המכונה נתן העזתי.
דמותו נוטה לצד שמאל ובתוך מסגרת אמנותית. בתחתית התחריט כתוב בצרפתית:
"Le Vray Portraiet de Nathan Levi Nouveau Prophete des Juifs, né en la ville de Gasa"
ובתרגום חופשי: דיוקנו של נתן לוי הנביא של היהודים מהעיר עזה.
תחריט זהה מוצג במוזיאון הבריטי ומספרו: O, 6.189.
[1] דף נייר משובח. 19X27 ס"מ. התחריט עצמו 228X162 מ"מ.
מצב טוב מאוד.
ביוגרפיה מאתר ויקיפדיה:
אברהם נתן בן אלישע חיים הלוי אשכנזי, המכונה נתן העזתי (ה'ת"ד, 1643, ירושלים – י"א בשבט ה'ת"ם, 12 בינואר 1680, סקופיה), היה מקובל תושב עזה, נביאהּ של התנועה השבתאית ואחת מהדמויות המרכזיות בה.
אברהם נתן אשכנזי נולד בירושלים, אביו היה הרב אלישע חיים אשכנזי ששימש כשד"ר הקהילה הירושלמית למרוקו. למד בישיבת בית יעקב של רבי יעקב חגיז. בהיותו כבן עשרים, נישא לבתו של שמואל ליסבונה, עשיר יליד דמשק שהתגורר בעזה, ועבר גם הוא להתגורר בעזה. לאחר נישואיו ניהל חיי פרישות, היה נחשב לבעל ידע תורני. עסק רבות במיסטיקה ובקבלה ולדבריו פקדו אותו חזיונות נבואיים רבים. הוא החל מתפרסם כעושה נפלאות וכ"מתקן נשמות", ושמו החל יוצא בארץ ישראל ובמצרים.
בשנת 1665 הגיעו השמועות על אודותיו למצרים, בה שהה שבתי צבי בחצרו של הג'יליבי (ראש יהודי מצרים) רפאל יוסף, שר האוצר המצרי. רפאל יוסף שלח שליחים על מנת לתהות על קנקנו של עושה הנפלאות, ומשקיבל מהם חוות דעת נלהבות, מיהר שבתי צבי עצמו לבקר אצל העזתי על מנת למצוא תיקון לנפשו המעונה. לפגישה זו, שהתקיימה בחודש אייר ה'תכ"ה (1665), הייתה השפעה מכרעת על שניהם, כאשר העזתי שכנע את שבתי צבי באמיתות משיחיותו. העזתי סיפר לשבתי צבי כי בחודש אדר (חודשיים קודם לכן) חווה התגלות נבואית ברורה, שבה נראתה לו דמותו של שבתי צבי עצמו ונאמר לו כי איש זה הוא "משיח ישראל". חוויה נבואית זו תוארה מאוחר יותר בידי נתן באיגרותיו בפרוטרוט, ותומצתה בידו במשפט: "כה אמר ה' הנה מושיעכם בא שבתי צבי שמו, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר".[1]
בעוד שבתי צבי שב לירושלים, שממנה המשיך במסעו לאיזמיר עיר הולדתו, הכריז העזתי על שבתי צבי כמשיח, ובהשפעת איגרותיו, שנשלחו לכל תפוצות ישראל, נגרפו ההמונים בהתלהבות משיחית. העזתי ריכז סביבו תנועת תשובה המונית, שכללה מעשי סיגוף ותשובה רבים. בהוראותיו הישירות נדפסו סדרי "תיקון" רבים שכללו תפילות ותחינות למאמיני שבתי צבי. רבים ביצעו מעשי תשובה קיצוניים, ואף מכרו את רכושם כהכנה לעלייתם לארץ ישראל, ורק מעטים הרהיבו עוז להטיל ספק בדבריו.
נתן נשאר בעזה כל ימי פריחת השבתאות וכל ימי שבתו של צבי במאסרו הראשון, אך ב-1666 נאסר שבתי צבי בפקודת הסולטאן העות'מאני ונאלץ לבחור בין מוות להמרת דתו. שבתי צבי בחר בהתאסלמות, ועם ההמרה יצא נתן את עזה בדרכו לטורקיה כשהוא דבק באמונתו שלהמרת הדת היו טעמים מיסטיים. במהלך חורף תכ"ז הגיע העזתי לבורסה ולאיזמיר, שאליה נכנס למרות ניסיונותיהם של רבני העיר למנוע אותו מכך, וריכז סביבו את מאמיני שבתי צבי. לאחר תקופה קצרה ניסה העזתי להיכנס לאדריאנופול, על מנת להיפגש עם משיחו, אך מנהיגי העיר מנעו ממנו את הכניסה והוא נדד ברחבי אסיה הקטנה והבלקן וריכז סביבו את מאמיני שבתי צבי סביב הטיעון כי להמרת הדת היו טעמים קבליים נסתרים וכי שבתי צבי יופיע שנית ויגאל את עם ישראל. הוא עצמו התנגד בתוקף לדרישתו של שבתי צבי להתאסלם, והורה לתלמידיו להתרחק ככל האפשר מ"אמיר"ה" (כינויו של ש"צ בקרב מאמיניו, ראשי תיבות של "אדוננו מלכנו ירום הודו" ופרפרזה על הכינוי "אמיר המאמינים" של הסולטאן) בשעות ה"הארה" (הפירוש המיסטי שניתן להתקפי המאניה דפרסיה) שלו, בנימוק כי בשעות ההארה "כל הנמצאים לפניו הוא רוצה להכניסם בדת ישמעאל".
העזתי אף נדד לאיטליה והגיע לוונציה, לליוורנו, לרומא, לאנקונה ולכל הקהילות החשובות. בכל מקום ריכז סביבו בסתר את מאמיני שבתי צבי, למד עמהם קבלה, וחיזק את רוחם. כלפי חוץ לא ניהל העזתי שום תעמולה, ואף הכחיש את אמונתו.
במהלך שנת ה'תכ"ט (1669) שב העזתי לטורקיה, ונפגש עם שבתי צבי באדריאנופול. לאחר מכן השתקע בעיר קסטוריה (כיום בצפון יוון), והוסיף לנדוד ברחבי תראקיה והבלקן ולחזק את מאמיניו.
לאחר מותו של שבתי צבי ביום הכיפורים ה'תל"ז (1676) שקע העזתי בדיכאון עמוק וסירב להשיב לפניותיהם של מאמיניו התוהים. הוא נטש את קסטוריה והתיישב בסופיה שבבולגריה. כעבור שנתיים של שתיקה החל להפיץ את הרעיון כי שבתי צבי כלל לא מת אלא "התעלם באורות העליונים" וישוב ויתגלה במהרה, רעיון זה פותח בידי תלמידיו שמואל פרימו (סופרו של שבתי צבי), ישראל חזן ושמואל גנדור.
נתן העזתי נפטר ונקבר בסקופיה (כיום בירת מקדוניה) בי"א בשבט ה'ת"ם (12 בינואר 1680), וקברו היה מוקד לעולי רגל שבתאים. אחדים מכתביו הרבים נשמרו בכתבי יד, בהם "ספר הבריאה" ו"דרוש התנינים". בשנת 2019 התפרסמה מהדורה מדעית ל"ספר הבריאה" בידי חוקר השבתאות ליאור הולצר, בהוצאת הספרים "הולצר ספרים". המהדורה מבוססת על עשרות כתבי יד שהשתמרו בארכיונים ברחבי העולם, וכוללת פרק מבוא וניתוח לספר. את המהדורה התחיל פרופ' חיים וירשובסקי, אולם נפטר במהלך העבודה.[2]
חוקרים וחכמים רבים מייחסים לנתן העזתי את הספר המוסרי-קבלי האנונימי "חמדת ימים".[3]
מסופר בספר רוחות מספרות[4] שבשנת 1911 רוחו של נתן העזתי באה אל רבי יהודה פתיה לבקש תיקון, ורבי יהודה פתיה תיקן את נשמתו מן חטאיה הרבים, והביא לה מנוחת עולמים.
תחריט מקורי של נתן בנימין לוי המכונה נתן העזתי.
דמותו נוטה לצד שמאל ובתוך מסגרת אמנותית. בתחתית התחריט כתוב בצרפתית:
"Le Vray Portraiet de Nathan Levi Nouveau Prophete des Juifs, né en la ville de Gasa"
ובתרגום חופשי: דיוקנו של נתן לוי הנביא של היהודים מהעיר עזה.
תחריט זהה מוצג במוזיאון הבריטי ומספרו: O, 6.189.
[1] דף נייר משובח. 19X27 ס"מ. התחריט עצמו 228X162 מ"מ.
מצב טוב מאוד.
ביוגרפיה מאתר ויקיפדיה:
אברהם נתן בן אלישע חיים הלוי אשכנזי, המכונה נתן העזתי (ה'ת"ד, 1643, ירושלים – י"א בשבט ה'ת"ם, 12 בינואר 1680, סקופיה), היה מקובל תושב עזה, נביאהּ של התנועה השבתאית ואחת מהדמויות המרכזיות בה.
אברהם נתן אשכנזי נולד בירושלים, אביו היה הרב אלישע חיים אשכנזי ששימש כשד"ר הקהילה הירושלמית למרוקו. למד בישיבת בית יעקב של רבי יעקב חגיז. בהיותו כבן עשרים, נישא לבתו של שמואל ליסבונה, עשיר יליד דמשק שהתגורר בעזה, ועבר גם הוא להתגורר בעזה. לאחר נישואיו ניהל חיי פרישות, היה נחשב לבעל ידע תורני. עסק רבות במיסטיקה ובקבלה ולדבריו פקדו אותו חזיונות נבואיים רבים. הוא החל מתפרסם כעושה נפלאות וכ"מתקן נשמות", ושמו החל יוצא בארץ ישראל ובמצרים.
בשנת 1665 הגיעו השמועות על אודותיו למצרים, בה שהה שבתי צבי בחצרו של הג'יליבי (ראש יהודי מצרים) רפאל יוסף, שר האוצר המצרי. רפאל יוסף שלח שליחים על מנת לתהות על קנקנו של עושה הנפלאות, ומשקיבל מהם חוות דעת נלהבות, מיהר שבתי צבי עצמו לבקר אצל העזתי על מנת למצוא תיקון לנפשו המעונה. לפגישה זו, שהתקיימה בחודש אייר ה'תכ"ה (1665), הייתה השפעה מכרעת על שניהם, כאשר העזתי שכנע את שבתי צבי באמיתות משיחיותו. העזתי סיפר לשבתי צבי כי בחודש אדר (חודשיים קודם לכן) חווה התגלות נבואית ברורה, שבה נראתה לו דמותו של שבתי צבי עצמו ונאמר לו כי איש זה הוא "משיח ישראל". חוויה נבואית זו תוארה מאוחר יותר בידי נתן באיגרותיו בפרוטרוט, ותומצתה בידו במשפט: "כה אמר ה' הנה מושיעכם בא שבתי צבי שמו, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר".[1]
בעוד שבתי צבי שב לירושלים, שממנה המשיך במסעו לאיזמיר עיר הולדתו, הכריז העזתי על שבתי צבי כמשיח, ובהשפעת איגרותיו, שנשלחו לכל תפוצות ישראל, נגרפו ההמונים בהתלהבות משיחית. העזתי ריכז סביבו תנועת תשובה המונית, שכללה מעשי סיגוף ותשובה רבים. בהוראותיו הישירות נדפסו סדרי "תיקון" רבים שכללו תפילות ותחינות למאמיני שבתי צבי. רבים ביצעו מעשי תשובה קיצוניים, ואף מכרו את רכושם כהכנה לעלייתם לארץ ישראל, ורק מעטים הרהיבו עוז להטיל ספק בדבריו.
נתן נשאר בעזה כל ימי פריחת השבתאות וכל ימי שבתו של צבי במאסרו הראשון, אך ב-1666 נאסר שבתי צבי בפקודת הסולטאן העות'מאני ונאלץ לבחור בין מוות להמרת דתו. שבתי צבי בחר בהתאסלמות, ועם ההמרה יצא נתן את עזה בדרכו לטורקיה כשהוא דבק באמונתו שלהמרת הדת היו טעמים מיסטיים. במהלך חורף תכ"ז הגיע העזתי לבורסה ולאיזמיר, שאליה נכנס למרות ניסיונותיהם של רבני העיר למנוע אותו מכך, וריכז סביבו את מאמיני שבתי צבי. לאחר תקופה קצרה ניסה העזתי להיכנס לאדריאנופול, על מנת להיפגש עם משיחו, אך מנהיגי העיר מנעו ממנו את הכניסה והוא נדד ברחבי אסיה הקטנה והבלקן וריכז סביבו את מאמיני שבתי צבי סביב הטיעון כי להמרת הדת היו טעמים קבליים נסתרים וכי שבתי צבי יופיע שנית ויגאל את עם ישראל. הוא עצמו התנגד בתוקף לדרישתו של שבתי צבי להתאסלם, והורה לתלמידיו להתרחק ככל האפשר מ"אמיר"ה" (כינויו של ש"צ בקרב מאמיניו, ראשי תיבות של "אדוננו מלכנו ירום הודו" ופרפרזה על הכינוי "אמיר המאמינים" של הסולטאן) בשעות ה"הארה" (הפירוש המיסטי שניתן להתקפי המאניה דפרסיה) שלו, בנימוק כי בשעות ההארה "כל הנמצאים לפניו הוא רוצה להכניסם בדת ישמעאל".
העזתי אף נדד לאיטליה והגיע לוונציה, לליוורנו, לרומא, לאנקונה ולכל הקהילות החשובות. בכל מקום ריכז סביבו בסתר את מאמיני שבתי צבי, למד עמהם קבלה, וחיזק את רוחם. כלפי חוץ לא ניהל העזתי שום תעמולה, ואף הכחיש את אמונתו.
במהלך שנת ה'תכ"ט (1669) שב העזתי לטורקיה, ונפגש עם שבתי צבי באדריאנופול. לאחר מכן השתקע בעיר קסטוריה (כיום בצפון יוון), והוסיף לנדוד ברחבי תראקיה והבלקן ולחזק את מאמיניו.
לאחר מותו של שבתי צבי ביום הכיפורים ה'תל"ז (1676) שקע העזתי בדיכאון עמוק וסירב להשיב לפניותיהם של מאמיניו התוהים. הוא נטש את קסטוריה והתיישב בסופיה שבבולגריה. כעבור שנתיים של שתיקה החל להפיץ את הרעיון כי שבתי צבי כלל לא מת אלא "התעלם באורות העליונים" וישוב ויתגלה במהרה, רעיון זה פותח בידי תלמידיו שמואל פרימו (סופרו של שבתי צבי), ישראל חזן ושמואל גנדור.
נתן העזתי נפטר ונקבר בסקופיה (כיום בירת מקדוניה) בי"א בשבט ה'ת"ם (12 בינואר 1680), וקברו היה מוקד לעולי רגל שבתאים. אחדים מכתביו הרבים נשמרו בכתבי יד, בהם "ספר הבריאה" ו"דרוש התנינים". בשנת 2019 התפרסמה מהדורה מדעית ל"ספר הבריאה" בידי חוקר השבתאות ליאור הולצר, בהוצאת הספרים "הולצר ספרים". המהדורה מבוססת על עשרות כתבי יד שהשתמרו בארכיונים ברחבי העולם, וכוללת פרק מבוא וניתוח לספר. את המהדורה התחיל פרופ' חיים וירשובסקי, אולם נפטר במהלך העבודה.[2]
חוקרים וחכמים רבים מייחסים לנתן העזתי את הספר המוסרי-קבלי האנונימי "חמדת ימים".[3]
מסופר בספר רוחות מספרות[4] שבשנת 1911 רוחו של נתן העזתי באה אל רבי יהודה פתיה לבקש תיקון, ורבי יהודה פתיה תיקן את נשמתו מן חטאיה הרבים, והביא לה מנוחת עולמים.
תפריט נגישות
